הימים הנוראים - אוקטובר 2009

"הימים הנוראים"

 

אני לא דתיה.

אני חילונית.

יש לי זיקה לדת, במיוחד בעונה זו של השנה, כי גדלתי כאן, ובית הכנסת היה קרוב לבית, תמיד הוא קרוב לבתים שאני גרה בהם, ותקיעת השופר למען יפתחו שערי שמיים, היא חלק מקולות וריחות הילדות שלי.

אני לא דתיה. אבל כשסימני הסתיו בפתח, הנפש עושה חשבון של סוף, והטבע הוא תפאורה מושלמת עם כל עלה שנושר והאוויר הקריר שמתאמץ לטהר את הלכלוך שנדבק בשרב. לא יודעת מה קודם למה אצלי, אבל זה תמיד קורה ביחד: ימים נוראים, סוף שנה ובוא הסתיו.

אני רוצה לבקש סליחה, אני כבר מתעייפת כי הרשימה ארוכה.

הכי אני רוצה לבקש סליחה מעצמי על שתיקה, מול עוולות וגסות הנפש.

על חוסר אונים שמשתק אותי מול שקרים, מניפולציות ומשחקי כבוד שמייצרים עולם רדוד.

אני מזדהה עם שתי שורות מתוך השיר "מתחת לכוכב אחד קטן"/ שימבורסקה

"אני מבקשת סליחה מהכל על כי איני יכולה להיות בכל מקום.

אני מבקשת סליחה מכולם על שאינני יכולה להיות כל אחד ואחת."

 

עדיין, הילדה שבי מאמינה באנשים וטוב ליבם.

 

שתהיה לנו שנה של טוב לב.

 

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית

 

עבור לתוכן העמוד