דופק - פברואר 2010

דופק

 

מהלכים רבי מהלך נרקמים מידי יום...

למה נדמה לי שמאחוריהם אין שום כוונה של ממש?

הבעות מלאות רצינות וכובד ראש של 'צו השעה', מעטרות את פני 'מוליכי המהלכים', הסכמי השלום, החזרת שבוי... למשל?

 

אין לי כסא ודריסת רגל בתוך תיאטרון מחליטי ההחלטות. לא מוכשרת לזה.

יש לי מקום באפלה, מאחורי הקלעים של הלב.

מצמידה אפרכסת לתוך בית החזה של אנשים.

בום-בום-בום סופרת דופק. פעימה אחר פעימה...

סופרת זמן

מנסה להבין ולחקור דרך שעה וחצי של במה

איך חיים? איך נשנקים, איך מייחלים, איך מחמיצים...

מקווים לפעימה הבאה.

 

עבור לתוכן העמוד