קצת שמח קצת עצוב, ינואר 2012

קצת שמח קצת עצוב


"כתבן"?
לא ממש...

כמה מילות פרידה.


נאוה צוקרמן מכתיבה: "שורה חדשה. נקודה. שורה רווח. שורה חדשה. שורה רווח. נקודה. נקודה. נקודה"
חודש-חודש, טור חדש במועדו, 4 שנים
היא מקריאה ואני מקליד.

עכשיו אני כותב

לא רוצה לסכם את 2011.
אני פותח את שנת 2012


2012, היתה אחת האופציות של שנים, בהן יבוא סוף העולם.

מבחינתי, 2012 זוהי שנה בה העולם מתחיל מחדש.

הגיע הזמן להפיק משהו טוב. לייצר משהו חשוב. לתקן את מה שקולקל.
יש דברים שעדיף בלעדיהם.

יש דברים שצריך שיהיו יותר. 

 

אני הולך ברחובות ומסתכל על האנשים. בוהה בפניהם, בבגדיהם, בשיערם, בעיניהם
מסתכל על הבניינים, אלה שמתפוררים, אלה החדשים ואלה המשתפצים
על העצים, על הפרחים, החול, הדשאים
חיוך על הפנים.
אולי יש גם דברים טובים?!
יש גם דברים טובים... יש דברים טובים. בטח שיש.

אז יאללה, די עם ההתבכיינות
במקום לבוא בטענות- ננסה להבין
במקום לחשוב על סבל- פשוט נעזור, כמה שאפשר, לאלה שסובלים
במקום להטיף מוסר- נלמד ובטח גם נילמד
במקום להיות תקועים- נזוז

במקום לסגור עיניים- לראות
צריך לראות
וכן, להקשיב.
נסו, זה עובד

מאז שהתחלתי להקשיב - פחות רע לי, או שמא עלי לכתוב - יותר טוב לי
אי אפשר לחיות במקום שתמיד רע בו.

אז... ביי
עופר לכיש

מפיק ראשי יוצא

 

נ״ב- תמונע זה בית. 

 

עופר, 4 שנים צפופות מאוד, שידך, קולך ונוכחותך מילאו את הבית, עם תבונה, מסירות, ירידה לפרטים ותשוקה. תודה עופר.
ביי עופר.
אני אוהבת אותך מאוד.

נאוה צוקרמן

מנהלת אמנותית

עבור לתוכן העמוד