מכתב לעצמי, מאי 2013

מכתב לעצמי

 

מה לכתוב

ולמה לכתוב?

מהי הרשות הזאת?

למה לחשוב שיש לי מה להגיד...

ומה שיש לי להגיד ראוי להתפרסם ?

 

בעידן הפוסטים

והשיתוף הבלתי פוסק ב"דעותיי", "מחשבותיי" ו"חיי" שהאינטרנט מאפשר,

האם מישהו עוצר רגע ושואל את עצמו

מה זה מעניין, למה שיעניין

ולמה אני ממהר להשמיע ולשתף?

וכמה אחריות וכבוד יש למי שלוקח את האחריות הזאת

לגבי אנשים אחרים?

 

ישנה תחושה, שכולם מקיאים על כולם גם אם המשפטים מנוסחים ומנומקים.

אין תחליף לחופש הדיבור.

אבל משהו משהו בגבולות שלו.. נפרם, והפך לפטפטת, לרעש.

יש תחושה של זילות ברגשות,

וסוג של אטימות שמתחפשת לכנות ולפתיחות.

האינטימיות נעלמה

הכל נעשה אינטימי.

 

אז אולי קצת שתיקה תעשה איתי חסד.

אז הרי "דף השתיקה".

 

 

נאוה צוקרמן

מנהלת אמנותית

 

עבור לתוכן העמוד