אמא, ינואר 2016

אמא

אמא שלי נפרדת לאט, בת 92.
גם היא, כמו אמהות
הבטיחה עולם נחשק להלך בו
של חיבוק, אפשרות ואמון.
דיברה על טוב ליבם של אנשים
על חברות עשייה וחלום...
עכשיו היא נאחזת בפירורי אור מתחלף
של עונות בירוק, שלכת ורעם.
יודעת שמה שהבטיחה
לא נחקק בשום ספר
חוץ מליבה
לב אם.

עכשיו, אני הבת, אני האמא שמבטיחה לבתי...
יודעת שהמילים הן מילים.
רואה כל יום מחדש
איך המילים מתרוקנות מתוכן

אני אמשיך את השושלת של אמא שלי
יודעת שמה שאני מבטיחה
לא נחקק בשום ספר
חוץ מליבי
לב אם.

 

נאוה צוקרמן

מנהלת אמנותית

 

לטורים נוספים של נאוה

עבור לתוכן העמוד