"הבא נרעישה רש רש רעש" - אפריל 2005

"הבא נרעישה רש רש רעש"

 

 לא הייתי פה ארבעה ימים. חזרתי.

מרגע שחזרתי לא היה לי זמן להיות פה, וכל הזמן הזה שלא היה לי זמן להיות, אינסטינקט ההישרדות הישראלי שלי ניסה לתת לי חוש כיוון על מצבו של הבית שלי, וממה "יש לדאוג" לפחד, להגן, לגונן...

לא הצלחתי לקבל מסר ברור. אפילו לא אחד.

פתאום הבנתי!

אני שמועת רעש.

 

אולי השלג של אירופה אשם?

ארבעה ימים של שלג עושה צלילים שקטים של שחור לבן וקצת אפור

הוא עמוק, השלג.

הוא סופג, הוא נמצא, ממתין כזה.

הוא שקט, השלג הזה.

 

ואז חזרתי.

רעש.

 

קופות הרשויות הציבוריות מרוקנות. פנים פעורים של אנשים אל המצלמה וגם צעקות. חיידק קטלני מתקיף ילדים. המורדים צועקים לאבא שלהם אריאל. מתנחלים עוצרים את התנועה בכביש איילון. דליה איציק נוטפת ארס אל דני נווה שעונה לה ברעל. מוזיאון השואה בפתיחה היסטורית "לצלילי הסוויטות של קינג דיוויד" שהובררו ואובזרו לכבוד שואי עולם.

 

רעש אנחנו מייצרים רעש.

 

ריבלין בקהיר יורק נאום. מופז מזוכך בדרך לפגישה עם נציגי הפלשתינאים. כולם נראים בתחפושת שלא ממש תפורה עליהם. מנסים להיות חלק מזה.

 

אבל הכל מגומגם ומאולץ. מדברים ביחד ומסבירים את מה שאמרו, מה שאחרים אמרו, ואומרים את מה שיגידו כולם רוצים שלום.

 

רעש

 

אז ראיתי את מירי אלוני באלנבי פינת שוק הכרמל. על המדרכה, שרה "היאחזות הנחל בסיני" ושלט עם אותיות כתב יד מכריז: נא לא לצלם.

והרעש אצלי כבה. היה לי שקט עצוב עצוב

מי רוצה לצלם מירי?

מי רוצה לצלם?

 

 

 

 

עבור לתוכן העמוד