יש פרחים - אוגוסט 2004

יש פרחים

 

הקיץ שורף.

שורף את הגוף. שורף את השכל.

אני חושבת שהשכל נשרף לי עוד קודם... זה היה... באיזשהו סתיו... של איזושהי שנה... שאני כבר לא זוכרת. ממש לא זוכרת.

אז החלטתי שאין מה לזכור! שאני לא צריכה לחשוב!

... וממש לא חשוב, וגם לא אכפת לי.

אז פגשתי מילים של יוצר פורטוגלי פרננדו פסואה בספר "מהחלון הגבוה ביותר" הוא מדבר

"שהדברים הם בעצם מה שהם נראים ושאין שום דבר להבין"

ועוד קצת מפסואה:

"אבוי לפרחים בערוגות של הגנים המעצבים. נדמה שהם מפחדים מהמשטרה...

אך הם כה טובים שהם פורחים באותו אפן ויש להם אותו חיוך עתיק שהיה חפשי למבט הראשון של האדם הראשון שראה אותם מבצבצים ונגע בהם קלילות כדי לראות אם הם מדברים..."

 

איזה יופי.

 

 

 

 

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית


עבור לתוכן העמוד