עולם של "ידע" - מרץ 2007

עולם של "ידע"

 

הצורך הזה בלהיות "יודעים", "צודקים", "חכמים", "שולטים".

הרי מילים שנאמרו לפני דקה נסתרו אחרי דקותיים.

מילים לא נחרטות יותר. בשום סלע.

הלכו לאיבוד המילים.

בגדו במילים האומרים אותן.

מה נשאר?

 

 

אביטל נואל הוציאה ספר הנקרא "טיפשות", החוקר את תיוג  ה"טיפש" בשפה של טרום הידע.

בראיון איתה ("טיפשות, סמים ואלכוהול", טל זלמנוביץ, מעריב, 9.2.07) אומרת נואל:

"בלי חוויה  של טיפשות צרופה איך ניתן להתחיל מאפס ולשאול מה משמעות הקיום? מה זה להיות? איך אפשר להניח את הטיפשות בצד כשאנחנו שואלים שאלות לגבי מהו ידע וכיצד אנו יודעים שאנו יודעים?

 

הפילוסופיה כולה נובעת מרגעים של חוסר הבנה מוחלט וממבוכה – כשאתה כולך בתדהמה.

 

מי המרוויחים הסודיים מהטיפשות, למי יש אינטרס להגדיר את האחר כטיפש...

לתייג מישהוא כטיפש זו פעולה פוליטית הקשורה למצבי קונפליקט, במיוחד למלחמה.

 

 

תיוג האחר כטיפש הוא מתן אישור להפעלת אלימות".

 

לקרוא את נואל גורם לי לחשוב.

צריך לחשוב מחדש.

צריך להפעיל את הידע, לפעמים, כדי ליצור מחדש.

 

נואל ממשיכה "יש מקומות בהם לטיפשות יש מקום, למשל באהבה. האהבה מציינת את אחד האתרים הבודדים  המתירים להיות טיפש בראש חוצות...

"רשות נתונה" לטיפשות משותפת, להידרדרות, לשכחה העצמית החייתית של שפת האקסטזה... האם יש צורך לרדת עד כדי טיפשות מדהימה, כדי להפתח לאהבה?

ואולי הטיפשות היא תשתית של פעולה רגשית אנושית אשר רק לאהבה יש את הכוח להעניק לה רשיון?"

 

פגישה עם הספר "טיפשות", בתוך עולם שחותר לידע, מזכיר לי מה נלקח בלי לשים לב בתוך המרוץ.

התדהמה הפשוטה, החשופה, מול עולם ואנשים, מול מצבים.

תנועה רגשית פשוטה, אמפתיה לאחר, כל מה שנקרא אולי "אנשים"

או מה זה להיות "מענטש" (זוכרים את המילה הזו?).

 

 

 

 

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית

 

 

 

עבור לתוכן העמוד