The Polish Invasion

מופעים קרובים:
24/10/2017שלישי19:00100 ₪

אלכסנדרה – vj פולין – מברלין

 

שם הפרויקט של אלכסנדרה גרונהולץ, מוסיקאית ואמנית גרפית - WE WILL FAIL - בא מתוך הארה:

"אני חושבת לא פעם על תפיסת המציאות. כל אחד רואה אותה קצת אחרת. החשיבה שלנו משפיעה על הדרך בה אנחנו מפרשים את מה שאנו רואים. צפייה איננה שוות-ערך לראיית הדברים כפי שהם. במאבקים, הניצחון של האחד תמיד הכישלון של האחר. העובדה שמשהו יכול להיות בו בזמן שחור ולבן היווה את נקודת ההתחלה לעבודה על האלבום הזה".

 

בהיותה גם אמנית ויזואלית ולא רק אמנית סאונד היא עובדת גם בדרכים קונספטואליות: "הכותרות נוצרו לפני תחילת העבודה באלבום – היד המרפאה/היד הנושכת – זה היה רצף לא הגיוני של מחשבות שישב לי בראש זמן רב – שני אלמנטים שלא ניתנים להפרדה – אך יוצרים איכשהו תצורה שלמה".

 

התוצאה הסופית נראית כתוצר של כאן ועכשיו. ההרכב WE WILL FAIL הופיע בבמות אירופיות רבות, כולל בפסטיבלים כגון CTM, UNSOUND KRAKOW ו-UNSOUND TORONTO. השמעת האלבום תלווה אמנות ויזואלית בפיתוח האמנית עצמה.

 

 

 

 

Ramona

pURe

 

מופע הסולו של ראמונה נגבז'ינסקה מתייחס לתפיסת הבמאי הפולני המיתולוגי טדאוש קאנטור את ה-ur-matter (חומר ur הינו  מעין ישות הקודמת לאשליה, גרסה מוקדמת של חלל התיאטרון) ה-ur-matter הוא המפתח לחקר הכוריאוגרפית את גופה שלה. נגבז'ינסקה הופכת את הסוגיה של הפעלת הגוף. היא מנסה לציין את דרישות הגוף, יכולתו לפעול בעצמאות, לשחרר את עצמו ולקבוע לעצמו סדר.

החלפת מה שהגוף דורש במה שהגוף רוצה – החלפה שמעבירה את הסוגיה מתחום המשמעות אל תחום הצרכים, הרצונות והדימויים. אנרגיית ה- ur-material (חומר ur) מכפילה את עצמה, ממלאת את חלל הבמה וחלל האורגניזם.  הגופניות אינה מופיעה עוד ככוח גועש, כלוא ונשלט, אלא כסוג פעולה המווסת את כל השאר. pURe הינו רצף מעגלי אותו ניתן לשחזר או ליצור מחדש, ניסיון לענות על סוגיית הקדמוניות והאפשרויות שהיא פותחת היום.

 

כוריאוגרפיה, רעיון ופרפורמנס: ראמונה נגבז'ינסקה | מוסיקה: מקס ריכטר (יצירה מחדש של ארבע העונות של ויואלדי) | תאורה: ראמונה נגבז'ינסקה ומסייה פולינקו | הפקה:  !Teatr Maat as part of the Maat Festival. Kantor Now

בכורה: דצמבר 2015

 

 

 

 

 

 

 

Agata

The soft act of killing

 

מופע זה הוא תהליך למידה של מיקום עצמי ואמנותי בתוך מה שנקרא ה"זמנים העומדים בסכנה". העולם הוא בלגן איום. הוא מלא ברעל, בקרינה, ובעוולות. אני לא מתכוונת לגרום לכל סבל, הרס או מוות, אך כשאני פשוט חיה, קונה דברים וזורקת אותם, אני משפיעה השפעה נוראה על הסביבה. אני הבלשית שמגלה איך להיות פושעת, וכך גם האמנות שלי. מהו תפקיד העיסוק שלי באמנות בימים אלה? האם האמנות יכולה לשנות את העולם? האם אני, דרך האמנות שלי, יכולה להודיע לעולם לקחת אחריות? אם אני פושעת, עד כמה המחול שלי פושעת?  מה דרגת הפשע שהוא מבצע?  האם המחול שלי מסוכן? האם, דרך המחול, אוכל ללמוד כיצד להתמודד עם הצרות של החיים והמוות יחד בכדור ארץ פגוע?

 

אגאטה סיניארסקה יוצרת עבודות בכמה צורות – מופעים, אירועים, תרגולים, הרצאות, מופעי וידיאו ועוד. לאחר שהיא ניסתה סוגים שונים של צורות תיאטרון, ולמדה כוריאוגרפיה, כיום היא מפתחת דרכי לימוד פמיניסטיות מהנות ומטפחת את תשוקותיה לכתיבה ושפה, קולנוע ואנימציה ביצירותיה. היא אחת ממייסדות female trouble – קולקטיב המבוסס על חברות, העוסק בזהות, גוף, סוגי פמיניזם, עונג, העצמה, ואהבה. היא מכורה לסיפורת, והיא עורכת את מחקרים שלה, כשהיא ממלאת תפקיד ככלי רטורי, דרך המבנים התרבותיים המיוחסים לה והחרותים בתוכה.  אל כל פעולה שלה, המוזנת ע"י התלבטות תיאורטית מעמיקה, היא ניגשת בלהט, מרותקת, כשהיא פועלת לעתים קרובות לא לבדה אלא בחברת הרפתקאות אנינות ומעולות.

 

מאת:  אגאטה סיניארסקה, אויר, חום, בקטריה, זיעה, עובדות מדעיות, שיח, רגשות, דרמות אישיות, רכילויות, אפסים, מחשבות, מקצבים פנימיים, השתלות, נשים, חיזרים ושאר מינים.

תודות מיוחדות לגלריה העירונית של קאליש ולתכנית SODA ב-HZT ברלין.

 

Vala tanz

notes on ness, love and other stuff

 

בהפקת Lamella

 

"דראג קווין" איננה קונבנציה תיאטרלית אלא תגובה סוערת שגלומים בה רחמים. "קוויר" הינו הגדרה המשתנה והולכת של הזהות העצמית, לא רק מבחינת מיניות אלא גם באסטרטגיות של בחירה וחשיבה אמנותית. זהות אנדרוגנית הינה הצהרה פוליטית, ולא סגנון. פגיעות הינה כוח ולא חולשה. עבודת הכוריאוגרפיה קובעת את נתיב ההתנגדות הרכה והמרד הפיוטי. אמנות הפרפורמנס הינה מצב חירום. שיתוף בסיפור הינו אקט של אינטימיות. הפולחן הינו תהליך המציע אפשרות לאחדות ושיתוף פעולה. עשיית אהבה ואמנות במקום בלתי נראה של חושך, הופכת אותו למקום של אור. כשהעצב מדבר הוא הופך לאושר, הצל הופך לתמיכה, הכעס הינו אינטליגנציה רגשית, והכעס הוא אש, והאש משנה דברים.  העולם כולו הוא לא-כלום יפהפה שהופך להכל".

Valentine Tanz הינו פרויקט כוריאוגרפי ניסויי שיצר Vala Tomasz Foltyn  (וולה טומאש פולטין). עבודה זו היא קולאז' של כל יצירותיו, תהליך חיים/אמנות ללא מורא, המתייחס לתולדות אבותינו הגבישיים, ולאופי הקווירי של התבל, וגם קורא תיגר על האסתטיקה של תרבות הדראג.  צורת ההופעה מתנדנדת בין תיאטרון גרוטסקי, מחול הבעתי, אמנות פרפורמנס והעונג האוראלי של דיבור.

Valentine כבר דיבר על אהבה ועניינים אחרים בוורשה, ליובליאנה, ברלין, גרץ, סן פרנסיסקו, פילדלפיה, פורטלנד, ופריז.

 

וואלה טומאש פולטין הינו אמן פרפורמנס עצמאי, כוריאוגרף פיוטי, הוגה פיזי, אמן האלתור, וגם מנהיג בקהילה, אוצר אמנות, ומפיק, מקראקוב שבפולין.  ככוריאוגרף וכיוצר פרפורמנס הוא מתעניין בגוף הפוליטי והחברתי כהיבטים היוליים של התנגדות, רוך וחסד.

הוא סיים תואר שני באנתרופולוגיה תרבותית באוניברסיטה הג'אגיאלוני שבקראקוב. הוא גם בוגר "בית המציגים" בסילקבורג, דנמרק – הכשרה במחול אצל אליסה ג'וי סטית, וכן הכשרה ב"ארטנס – בית ובית ספר לתנועה" בישראל – בהנהלת שחר דור.

בשנת 2011 הוא קיבל מענק למחול כדי ללמוד אצל אנה הלפרין ב"סטודיו ההר" שבקליפורניה, וזה הוביל לשיתוף פעולה רחב יותר עם אנה הלפרין ומורשתה הכוריאוגרפית. משנת 2008 הוא עובד עם קולקטיב האמנות הסלובני "קוד ליוד", שיצירותיהם הוצגו בפסטיבלי אמנות רבים ברחבי העולם:  דרום קוריאה, פורטוגל, דנמרק, אנגליה, הולנד וצרפת.

בשנת 2016 הוא ייסד, יחד עם יוסטינה סטאסיובסקה, את "לאמלה בית האמנויות הקוויריות" בקראקוב, שהוא ארגון עצמאי, בניהול האמנים, שמטפח את ההתפתחות האמנותית, החברתית והתרבותית של הקהילה הקווירית בקראקוב. לאמלה יוצר מקום מוגן לשיקוף הזהות הקווירית ועוסק בתהליך השחרור הפוליטי, התרבותי והמיני.

וולה טומאש פולטין הוא גם שותף ביצירת בית האמנות של קראקוב – מתחם לאמנות בקראקוב – בוילה בת 110 שנה, שם מוצאים מקלט האמנות והאקטיביזם העירוני.

 

כוריאוגרפיה וקונספט:  וולה טומאש פולטין | עיצוב תלבושות: מארטה סאלה | סאונד, דרמטורגיה:  יוסטינה סטאסיאובסקה | יעוץ קונספט וטקסט: אנטה זוקובסקה | הפקה: Lamella בית האמנויות הקוויריות, קראקוב, פולין

 

תודות מיוחדות לוואלנטינה פולטין, אנה הלפרין, נינה סימון, ג'אדה סירקין, אנטה זוקובסקה, יוסטינה סטאסיובסקה, מגדלנה וויידה, מארטה סאלה, קולקטיב הצרות הנקביות, גרייס טאווארס, יוליה רודריגז, תיאטרון טרמינוס א קוו.

 

 

 

 

דיג'יי Justina

המשך המופע של Valentine Tanz  בבר

 

יוסטינה מתמקדת בקולות, רעשים, "שרייבען שריי", שפה לא-מילולית, שפת גניחות, כדי לפרק את השפה ולהניע את הגוף. היא יוצרת קולאז'ים מצלילים מוקלטים, ומשתמשת בקטעים מוסרטים, קולות, שירה ממשית, ומערבבת אותם עם קטעי בס, אלקטרוניקה ניסויית, וטכנו, ומשלבת בתוכם לחני טכנו, אלקטרו ופופ מוכרים בכוונה למשוך אנשים לערב מועדון הדאדא.  יוסטינה סטאסיאובסקה היא חלק מקולקטיב "לאמלה - בית האמנויות הקוויריות" והיא תסבוכת מהלכת עם משימה – היא יוצרת יחד עם Vala tanz אירוע בכוריאוגרפיה, הופעות פרפורמנס שעבורן היא יוצרת דרמטורגיה קולית. היא גם תיאורטיקנית, סופרת, מתרגמת, כעת דוקטורנטית במחלקה ללימודי פרפורמנס, הכותבת עובדת דוקטורט ב"רעש. האפשרות להציג תפיסת הקול" וחוקרת נושאים בלימודי קול כגון "סמים דיגיטליים", "נשק אקוסטי", עינוי ברעש, וסונוציטולוגיה.

 

Lamella הינו בית נייד לאמנויות קוויריות – סביבה לאמנים, הוגים, יוצרים. הוא מפרה את ההתפתחות האמנותית, החברתית והתרבותית של קהילת הלהט"בים – קוויריים בקראקוב.  הוא מיישם את משימותיו על ידי הצגות, תערוכות, הקרנות ותיעוד של יצירות אמנים קוויריים. לאמלה יוצר מקום מוגן לשיקוף הזהות הקווירית ועוסק בתהליך השחרור הפוליטי התרבותי והמיני. כקולקטיב המבוסס על חברות, הם מעוניינים בפיתוח צורות אלטרנטיביות של נוהגי קוויריים ופמיניסטיים, וכן בפיתוח כלים בינלאומיים ליצירת אמנות וקהילות, כתגובה למושגים היפר-קפיטליסטיים כגון הדרה, יצרנות ועמל.

 

 

 

קריסטוף מילר (1962 – ספטמבר 2016 ) התחיל לצלם במחצית השנייה של שנות ה-80, אבל הצילומים הידועים שלו ביותר הופיעו רק בעשור שלאחר מכן.

באותה תקופה נסע מילר ברחבי העולם כצלם חדשות עבור העיתון גאזטה ויבורצ'ה, כשהוא מצלם באירועי התקשורת ה"חמים" ביותר: מאבקים מזוינים בבלקן, בצ'צ'ניה, באפגניסטן, בדרום אפריקה וכן רעב ביבשת אפריקה.

מילר פיתח את סגנונו הייחודי והרפלקטיבי כצלם חדשות המעורב רגשית, הדואג למצב האדם.

הישגיו עדיין מהווים גורם חיוני בשיח על מצב הפוטוז'ורנאליזם העכשווי.

התערוכה הנוכחית היא תוצאה של שיתוף פעולה בין המכון הפולני לתמונע, הרעיון של מפגש ישראלי ופולני דרך עדשת המצלמה.

חיפשנו מבט על רגעים של קצוות. מילר ביקר באזורים האפלים של הנפש האנושית, התחכך באכזריות ובאלימות באזורי מלחמה מדממים ונאבק לשמור על מבט צלול ואנושי בתוך אזורים של חוסר אנושיות.

מילר לא צילם רק מלחמות. לצד התמונות שמגיעות משדות הקרב ברחבי העולם, הוא מצלם רגעים של התבגרות, כאב, שנאה, והכל באירוניה וחמלה שיוצרים פנורמה רגשית אוניברסלית.

 

 

WE WILL FAIL
pURe
The soft act of killing
notes on ness, love and other stuff
דיג'יי Justina
תערוכת צילום – Stiches
עבור לתוכן העמוד