הגחליליות, הן אותן חיפושיות השולחות הבזקי אור שבירים וחמקמקים לאפלה האטומה והמכבידה של הלילה.

מדוע הגחליליות הולכות וכבות? אין זאת אלא מפני שתרבותנו רואה רק את האור המלא, ועל כן המעוור.

היכחדות זו היא ההשתקפות של העכשוויות הפרדוקסלית שלנו. הגחליליות נעלמות מפני שהעכשוויות שלנו עמעמה את אורן העדין בעליונותו המופרזת של אורה המלא מדי.

יותר מתמיד נדמה שתרבותנו נישאת על גבי פרישתה של טכניקה העסוקה בלהאדיר את הכל, טכניקה שהכל בה חייב להימדד על פי תכתיב האור והבהירות, טכניקה התובעת לעצמה את היכולת להעריך את הכל בצורה שקופה, ניתנת לתקשור.

הפוליטי, הכלכלי, החברתי ואף האסתטי- מילים המגדירות את המשימה הייחודית שלנו כבני אנוש- נחטפים ומושלכים לכור ההיתוך של האחדה גלובלית הנשלטת בראש ובראשונה בידי הפרימט של טכניקה שחותרת עוד ועוד לצמצום ההבדלים וקווי הייחוד (מתוך "הישרדות הגחליליות" מאת ז'ורז' דידי הוברמן ).

 

יצירה : עמוס גיתאי ועינת ויצמן | עיצוב תאורה : ז'אן קלמן

 

עבור לתוכן העמוד