יעל איזנברג

מופעים קרובים:
26/10/2017חמישי21:3040 ₪ מכירה מוקדמת

21:30  פתיחת דלתות

22:15  תחילת המופע

"בשנייה אחת היא נגעה לי בלב. הקול שלה, המנגינות, המילים.אם משהו ישר נוגע בך, זה הכי חזק וקשה לתמלל את זה.״ - עמיר לב.

 

 

את המילים האלו כתב עמיר לב על יעל איזנברג (26), זמן קצר לאחר שהזמין אותה להיות המופע הפותח בכל סיבוב ההופעות האחרון שלו. איזנברג התחילה את דרכה המוזיקלית עוד בימי נעוריה, כאשר היא כותבת שירים על הגיטרה הקלאסית והפסנתר החשמלי בבית הוריה. בגיל 19 חברה למוזיקאים איתי מזילו, עומר לשם ויונתן לויטל. משם (2010) שיתופי הפעולה ודרכה כ״סינגר-סונג רייטר״ החלו לזרום כזרם תודעה אל תוך הסצינה התל אביבית, ורק הלכו וטפחו עם הזמן.

שיתוף פעולה עם המגזין Andy Was Wrong בפרוייקט קאברים מיוחד ל- Elliott Smith,

״השעה הכי יפה״ פרוייקט אלבום לשיריו של המשורר יותם ראובני, שיתוף פעולה עם המשורר מעין אבן, תום הדני נוה ועוד.

 

בעודה מזגזגת בין קריירת המשחק שלה (“האלופה”, ״עוד אני הולך״, FOXTROT ועוד) לקריירה המוזיקלית שלה, השנה (2017) יוצאת יעל באלבום הבכורה שלה שנעשה בשיתוף עם יונתן לויטל (הילה רוח, יהודה פוליקר ועוד).

באלבום זה מביאה איזנברג את המעבר מילדות לבגרות, הניסיון למצוא זהות, אהבה, משפחה, הביחד והלבד – הם הנושאים הבולטים שמעסיקים את יעל ביצירתה ומככבים באלבום הבכורה שלה "אני יודעת שמדובר בסוף". האלבום הופק על ידי יונתן לויטל. דניאלה ספקטור השתתפה בהפקה המוזיקלית של שניים מהשירים ("לביאה" ו"האדם היחיד").

 

מי שיאזין לו אכן יווכח שהוא מאתגר לקיטלוג. הוא לא נשמע מכאן, בוודאי אינו מייצג את התקופה, אך הוא מושר כולו בשפה העברית. מי שיעצום עיניים יוכל לדמיין את הזמרת פוסעת ברחובות אירופאיים קרירים, אך מי שיקשיב באמת גם ירגיש את רחובות תל-אביב, בהם היא מסתובבת ובהשראתם כותבת את שיריה, בישירות צברית נטולת גינוני איפוק.

 

הסינגל השני שיצא מהאלבום – "שם לילד" – נבחר לאחד מעשרת שירי השבוע של iTunes.

 

לאחר הופעה בפסטיבל הפסנתר האחרון וסיבוב הופעות ברחבי הארץ, יתקיים מופע חגיגי לאחר צאת אלבום הבכורהב 26- לאוקטובר 2017 , בתיאטרון תמונע

_ _ _ _ _

 

"אינדי פופ חכם ורגיש.” - קוואמי.

 

״היא שרה דווקא על הנושאים הכי לעוסים בפופ הישראלי: מערכות יחסים ("לביאה" הפותח), משפחה ("אמא") והילדות ("שם לילד"), אבל היא לוקחת את זה למקום הכי אישי, לזווית הייחודית שלה בעולם, מבלי לנסות להיות אוניברסלית, וזה בדיוק מה שהופך את ההאזנה ל-"אני יודעת שמדובר בסוף" לחוויית האזנה מאד אוטנטית ובאיזשהו מקום אוניברסלית, כי הכאב הספיציפי שלה הוא בעצם הכאב של כל אחד ואחת מאיתנו רק בגוון קצת אחר" – עידו שחר, המאזין

 

עבור לתוכן העמוד