הדרה לוין ארדי

הופעת השקה חגיגית ואחרת בהחלט. אלבום עשירי וכפול להדרה לוין ארדי, חלוצת הסצינה העצמאית בארץ, ואחת המוסיקאיות המובילות והמוערכות של העת החדשה, עם הופעות מסוקרות באירופה, (bbc world), שיתופי פעולה מרהיבים, בין השאר עם המפיק הסקוטי קאמרון (אואזיס, טראביס, איאן בראון, טורי איימוס), וביקורות משבחות בעיתונות העולמית

. הדרה היא מוסיקאית אמיצה, בוערת, בעלת מודעות עצמית קיצונית והומור מטורף, שאינה דומה לשום דבר שנשמע בארץ. בעברית ובאנגלית עשירות וקולחות, הדרה מלהטטת בין הז'אנרים, היפ-הופ, אלט' אר-אנד-בי, בלדות רוק, ופולק אמריקנה.

את ההשוואות לבוב דילן, טום ווייטס, קרול קינג, ג'יי זי, ומייסי גריי היא כבר משאירה מזמן מאחוריה, עם סטייל לגמרי משלה. עם הרכב נגנים מלא וחשמלי, היא שרה ומדברת על סקס ואהבה, כמו שאף אחד לא העז לפניה. אה, והיא לעולם לא תוותר על כוס היין שלה. הדרה גם תארח במופע אורח סודי לעת עתה".
 

ביקורות :

"היא כנה באופן ברוטאלי. שילוב מטורף בין טום וויטס וג'וני מיטשל  עם קצוות של ג'ניס ג'ופלין." 

(טוני פאריס, עורך לשעבר של "קריאטיב לופינג" אטלנטה, ארה"ב)

”מתנהלת בדרך עצמאית, שונה ומשונה, ומסרבת לציית לחוקי תעשיית המוזיקה, או לחוקים בכלל. כשאתה מגיע להופעה של הדרה, אתה אף פעם לא יודע איזה שירים תשמע. וגם אם תכיר את השירים, לא בטוח שתזהה אותם בגרסה הנוכחית. אתה גם לא תדע מתי ההופעה תיגמר (ההימור הסביר, רק כשייסגרו את המועדון). יש סיכוי שתישמע שיר שהדרה כתבה בדיוק לפני כמה שעות. סביר להניח שרבים מגיבורי השירים יהיו על הבמה או בכיסא לידך, די בטוח שהדרה גם לא תהסס להזכיר את זה. דבר אחד בטוח, בקבוק יין אחד לפחות יזלוג במורד גרונה. היא מציגה אמת אמנותית ורגשית מדהימה - אי אפשר שלא להיכבש בקיסמה. תחושת החופש והלהט העצום. זה לא מקרי שלוין-ארדי זוכה להערכה אדירה דווקא בקרב מוזיקאים. דווקא היא, שהגיעה למוזיקה בלי המון ידע מוקדם, מתחברת אליה במקום הכי נכון - בתשוקה. היא ממריאה לגבהים שבהם נגעו היוצרות המשובחות ביותר, בשירים היפים ששמעתי בחיי. המוזיקה הכי יפה שאפשר לשמוע, ועוד כאן בסביבה." (  YNET, 2005)

"בניו יורקית מעודכנת, הדרה לוין-ארדי, החשובה בזמרות ישראל של העת החדשה, מוציאה דיסקים במהירות האור עם עשרות שירים נפלאים, אישיים, על מצע תמלילים שנונים, ומפציעה כמו פנים חייכניות של שמש בתוך אפלה גדולה. קשה להאמין, היא ישראלית. עונג שמימי. דיסק נצחי. אלבום מדהים." (העיר)

"אלבומה החדש מציג אותה בדמות מפתיעה: סינגר-סונגראפרית. הכתיבה שלה נהדרת, קצבית, חושנית, קשובה ללב ולרחוב. דיוקן כובש שמצטייר של אשה ישירה ומורכבת, קשוחה ורכה, מנוסה ומפנטזת, אחת שמצטלמת על עטיפת האלבום עם גורמט של ראפרים אבל גם מצטטת על אותה עטיפה מ"זכרון דברים" של יעקב שבתאי".(הארץ 2008)

"תוך כדי מעוף, במודעות עצמית שנונת ביטוי, היא כבר מנסחת את הביקורת של המבקרים,עונה להם, ובמקביל מפלרטטת עם הקהל. "(וויינט 2008)

"הסיבה שהנחתי שמוס דף מת היא, שזו נראתה לי הדרך היחידה שלו  להיוולד מחדש בדמותה של איזו צ'יק ירושלמית. הייתי מופתע מהשינוי שחל בה, ממישהי שהייתה בעיקר פולקיסטית באנגלית, למישהי שהיא, נו, המממ, משהו אחר. מוסיקה משובחת; קליטה בטרוף, מעובדת לעילא, וממש כיפית להאזנה, אבל מ