מחכה לחורף - דצמבר 2008

מחכה לחורף

זה מה שנשאר עכשיו בשבילי

לחכות לחורף.

מסתכלת לתוך הפנים, שהפה שלהן יורה משפטים לוהטים
וחושבת לעצמי: "האם אתם מאמינים למה שאתם אומרים?" או להט אחר צובע לכם את האמירות שלכם?

כן, זה היה בכיכר עם רבין.

כיביתי את הטלוויזיה כש"הם" דיברו.

אחר-כך פתחתי.

שרו שם ועוד פעם שרו, כמו עוד בימת מכירה ורייטינג ומילות ארץ ישראל בשירים התעופפו סביבי סתמיות עד כאב.

כאב של פרידה משארית האמון והתקווה.

אז עלה לבמה אחד בשם עובדיה חממה ושר בשקט את "אנא בכוח..."- תפילה.

הלב חזר ללב. זה זמן תפילה חשבתי.

עכשיו נשאר רק להתפלל בשקט בצניעות כמו ילדים שפונים לאלוהים בלילה לפני השינה. לא אלוהים של הדתיים, אלוהים של ילדים.

אז מה שנשאר עכשיו בשבילי

זה לחכות לחורף.

נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית