ביקור הגברת הזקנה, יוני 2009

אחד מרגעי השיא של החודש החולף היה ביקור האפיפיור, זה התרחש כמו מחזה מבוים היטב.
בתפקידים הראשיים: האפיפיור

                                  אנשי העיירה

בעוד המחזה מתרחש לנגד עינינו, קרתה תקלה, כשאנשי העיירה השתוקקו לשנות לאפיפיור כמה רפליקות בטקסט שלו, וכשהוא סירב, מהלך המחזה קצת השתבש, אבל תוקן מהר מאוד בהמשך. אירוע שפגם קצת בעומק הדרמה, אבל כמו בכל מחזה מוסר, אפשר ללמוד הרבה על אנשי העיירה ויחסם לעצמם ולעולם. (מחמאות למלבישה על השמלה של האפיפיור).

בכלל, יש לי הרגשה קלה, שאנשי העיירה לוקים בתסמונת הנקראת "דיפרסיה", כשאחד מסימניה הברורים הם HIGH ו-DOWN, או במילים פשוטות: החולה עובר בצורה קיצונית ממצב של דימוי עצמי מועצם למצב של דימוי עצמי נמוך.

והיה גם מופע נוסף, מוסיקלי/אורקולי, גם כן מיובא, ה"דפש מוד", שהסתיים בתרועות הלל מחד ובמרה שחורה מאידך. כמה עיתונים זעקו" א-כ-ז-ב-ה, טענו שהחבורה זלזלה באנשי העיירה, טענו שלא נבחר החומר הנכון למופע.

צריך לשקול ביקור רופא.

ובשכוח מדורות ל"ג בעומר, וקולות אזהרה חמורים על זיהום אויר, ו"ישראל מתייבשת..." אנחנו זוחלים נמוכי נפש ורוח אל חודש יוני, והפעם- שמחה גדולה! באופק- החופש הגדול.

משתוקקת לחופש הגדול, יש בו הבטחה להשתקת כל הקולות של "מותר ואסור..." ו"צריך או לא צריך..." הבטחה לים ושמים וקרטיב, ואתה מחליט. כמעט...