יש ברירה - אוגוסט 2010

סוף יולי. אוגוסט ממש לא הבטחה גדולה...

המזגן מטמטם

אדי החום עולים ואופפים

את המחשבה, מחלישים את הגוף.

אני בורחת גבוה- לגג בתל אביב.

השקיעה מביאה את הבריזה מן הים

מזכירה לי

אפשרות אחרת, רחוקה...

הכי מפחיד אותי זה –  "להתרגל".

להתרגל לדיווחים ברמת:

"שולֶם שולֶם לעולם, ברוגז ברוגז אף פעם"

בין ביבי לאובמה

וכמוטיב מחזק: "הבנות" שרה ומישל במפגש "נשי"

להתרגל לשפה של ה"בנות" בכנסת (חברות הכנסת)

להתרגל ל"גובה" הדיון הציבורי

להתרגל שגלעד שָם

והמונים בצעדת גלעד ומשפחת שליט

וגלעד שָם

ולקינוח המונדיאל

והופ... עברו הרבה שנים.

אנחנו צופים בחיים שלנו

לא יוצרים אותם

יושבים וצופים

או צועדים

ושומדבר לא זז לשומקום

חוץ מהשלט של הטלביזיה.

הכי מפחיד אותי זה להתרגל.

מול ה"אין ברירה"

תמיד קיים ה"יש ברירה"

אז הבריזה מהים

על הגג בתל אביב

הזכירה שבטוח יבוא גם הגשם.

נאוה צוקרמן

מנהלת אמנותית