ללא כותרת, דצמבר 2010

כבר הרבה זמן שלא מצליחה

לשים על הדף משפטים פואטיים.

לא יוצא לי.

האויר דל.

הרבה כעס באויר.

אין פואטיקה

ריח הסופגניות עומד באויר

הנרות בקופסא מחכים לצאת לאור.

אני מורידה את החנוכיה מהמדף

אל מרכז שולחן האוכל

אותה מנגינה חוזרת אלי, כל שנה כמו בגן הילדים בפעם הראשונה באותה ערגה ולהיטות...

"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן..."

זוכרים?

זוכרים את זה?