בעירבון מוגבל, אפריל 2011

בעירבון מוגבל

פתאום האדמה זזה מתחת לרגליים.

פתאום לים נמאס להתנהג יפה והוא חורג מגבולות מותרים וכובש את מה שלא שלו. רחובות. בתים. אנשים.

העולם נעצר. משפחה ענקית של אנשים מסתכלת. חיים שלמים נשטפים, בשלוש דקות, לתוך גל וזהו.

לא הכל בידיים של המוח האנושי.

שלוש דקות כאלו מחזירות אותי תמיד לגובה שלי.

מה באמת בידיים שלנו? שאלתי

מה שבין אנשים. עניתי לעצמי

לכבד קפצה לי המילה

לכבד את החיים שלנו... לכבד חיים של אחרים, בלי סיסמאות, פשוט לכבד.

כי הכל, אבל הכל

בעירבון מוגבל