אני מתגעגעת ל"אחד העם", ספטמבר 2011

אני מתגעגעת ל"אחד העם"
 
אין לי מה...
לומר
להגיד
לכתוב.
יש לי דממה
לחלוק.
עיניים רואות
ותבונה מצטברת מפאת השנים.
 
בטבע חיים בלהקה
לכל חיה יש תפקיד
הבסיס, אחריות על הזולת
הדדיות
אותנו חינכו לאינדיווידואליזם קיצוני
איבדנו את התחושב שאנחנו דומים אחד לשני
ואז
צצה החזיריות
איבדנו את תחושת ההדדיות.
האחרים- הם אובייקטים או כוח עבודה לניצול
נוצרה חברה שכדי להרגיש בעל "ערך" האחר לא קיים, הוא או למטה או למעלה.
פעם בבית הספר למדנו בע"פ את המשפט
"ישראל ערבים זה לזה"
זוכרים?
 
באחד מלילות שישי (ערוץ 1)
היה סרט קטן ונוגע של דני וולמן על מקורות היצירה שלו: המשפחה
נשאר לי חזק אבא וולמן, פתולוג במקצועו
קובר בכאב את הבת שלו, ומתעקש לדעת מה תוצאות הבדיקה לאחר המוות:
לשאלת בנו: איך בתוך הכאב חשוב לך לדעת?
האב עונה בפשטות:
"המוות הוא המשך טיפול".
בשבילי האב הזה לא נוטש את תפקידו
בחברה.
 
מה יביא ספטמבר?

נאוה צוקרמן
מנהלת אמנותית

נ"ב
"אחד העם" כתב מסה על היחיד בחברה.