הכל זז, אוקטובר 2011

הכל זז
אבא שלי עבד קשה.

עד כלות הכוחות הוא עבד.

לא היה לו כוח לזכור באיזו כיתה אני.

זה היה התפקיד של אמא.

אבל בסתיו...

בסתיו...

בלילה

שמעתי אותו שואל את אמא

"לילדות יש גרביים חמים לחורף?"

גל חום ענק זחל אלי מתחת לדלת של החדר החשוך והייתי נרדמת.

זה אבא שלי.

והזמן. כדרכו של זמן. שוכח, זוכר, מוחק

ובעיקר מביא זמן אחר.

עכשיו העולם זז. שפה אחרת

משפטים "ידעניים" מוכרים, מתוחכמים

וגם בחוץ יש צעקה.
עדיין שומעת הדי מהפכה, ואין כתובת של ממש.

גם השכנים שלנו צועקים, גם אצלם הכתובת משתנה.

בינתיים הסתיו בא

אני רוצה לשיר לילדה שלי: "רוחות מנשבות, נודדות ציפורים
הולכים ובאים הימים הקרים"

אבל היא כבר גדולה

אני כל כך רוצה שיהיה לה חם.