רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות

החורף בא - דצמבר 2004
החורף בא.
הדעיכה של יאסר אל האופק, הייתה בהחלט הבמה של סוהא.
אכלנו בשקיקה את אבק הנסיכות והמלכות
קיבלנו רשות להציץ, והייתה לנו דעה. כל הכבוד סוהא.
אני מזכירה את זה כי אי אפשר להעביר דף בקלות על מה שהולך להיות נקודת מפנה. "מרוב שיש מה לחשוב על זה", "לאן זה יוביל" "ואיך יראה העתיד שלנו?! "
אני, כן מעבירה דף, לעולם אחר לגמרי, ואולי יש קשר. אולי?
"הגוף" ספר חדש של חניף קוריישי. גיבור הסיפור מגיע לפרק האחרון של חייו: "אני סובל מאדישות, דיכאון קל או לאות, תחושה כי העניין שגיליתי בדברים, בתרבות, בפוליטיקה, בבני אדם אחרים, בעצמי- הולך ואוזל. רבע ממני עדין היה חי. זה היה החלק שרצה "הזדמנות" טהורה ובלתי מדוללת לחוות את החיים".
המילה הזו, "הזדמנות". כל יצר החיים מקופל בתוך המילה הזו. לאתר את ההזדמנות, לקחת אותה לעשייה, בלי להתעלם מן המגבלות שהמציאות מציבה. במילה "הזדמנות" טמונה אפשרות טובה יותר מתוך תבונה של ניסיון חיים קודם.
ואני חוזרת לעוד משפט של קוריישי.
"היכן נמצא נחמה? מי ילמד אותנו את התבונה הנדרשת? מי מחזיק בה ויכול להעבירה הלאה? האם היא בכלל קיימת? פעם היתה דת , היום מחליפה אותה "רוחניות" או פוליטיקה של "אחווה",פעם הייתה תרבות היום יש קניות".
נ.ב- אבל יש אותנו. אנשים שרוצים לחיות את ההזדמנות של מה שנקרא- חיים.
נאוה צוקרמן, מנהלת אמנותית