מישהו בדרך הנה

הפקת אנסמבל תמונע
במסגרת העונה הנורווגית

זוכת פרס עיצוב התאורה בפרינג' 2009

האם זוגיות יכולה למלא את הריק של היחיד? האם שני אנשים יכולים באמת להפוך לישות אחת? להיות ביחד זה עם זה מבלי שגורם חיצוני יחדור אל עולמם הבטוח ויפריד ביניהם?
מחזה הבוחן את תבנית מערכת היחסים בין שני אנשים על החלל הריק השורר ביניהם. ממה מורכב אותו חלל ריק? עד כמה ניתן, אם בכלל, למלא אותו או לברוח ממנו?
יון פוסה, סופר ומשורר נורווגי, מחשובי המחזאים העכשוויים, מייצר באמצעות סגנון כתיבה מינימליסטי ורפיטטיבי, נטול היסטוריה ואפיון קונקרטי, שפה מורכבת ומהודקת בעולם שהוא ספק ריאליסטי, ספק חלום - ריאליזם אבסורדי. פיוטי ועם זאת מטריד.

"עשוי בקפידה, בתשומת לב, יוצר את הכמות הנחוצה של אי שקט יצירתי." מיכאל הנדלזלץ, הארץ

משחק מצוין, חלל אינטימי ובימוי יצירתי." שירה נוי גור,  The Marker

"ברור מאד, מסוגנן ומשוכלל בפרטיו, מדויק וגלוי בביטויו וקר כפיורד... אסתטיות מרשימה... משחק מופת!" צבי גורן הבמה 

"מקוריות יוצאת דופן עם איכויות פיוטיות וסוריאליסטיות בימוי מורכב ומדויק...שימוש מינימליסטי וחכם באביזרים ובתפאורה, בבחירה במוסיקאי ובמבצע יניב מינצר ובהדרכת שחקנים.  לני שחף- ליהוק נפלא בשבריריות ובטירוף.. . גל הויברגר מכמיר לב . .. יפתח אופיר לא פחות ממצוין.  

יפהפה ומפתה ... לא כדאי לפספס את ההצגה המיוחדת הזו" לילך וולך, עכבר  העיר אונליין

לביקורת מתוך עכבר העיר און ליין, לילך וולך
לקליפ מתוך u-tube בעריכת אמנון וינר

מאת: יון פוסה
תרגום: דורון תבורי
בימוי: לילך דקל-אבנרי
דרמטורגיה: שלומי ליברמן
עיצוב חלל ותפאורה: איריס מועלם
עיצוב תאורה: איריס מועלם, עומר שיזף
סטיילינג: ענבל ליבליך
מוסיקה מקורית וביצוע חי: יניב מינצר
השיר: OUR HOUSE- Crosby Stills Nash and Young
אסיסטנטיות למעצבת: ענבל רואי, חנה גורדון טלר
צילומי מצגת: אסף אלבוחר
מסגר ויצור תפאורה: ירון סליק
ניהול הצגה: סימה אגיא
ע. במאי: דנה אתגר

שחקנים: יפתח אופיר, גל הויברגר, לני שחף

תודות: מתיאס נאומן, אבי אהרני, "איקאה" ישראל.

משך ההצגה: 60 דק'

ראיון עם הבמאית לילך דקל אבנרי,
ביקורת באתר סקרנית
מתוך עכבר העיר אונליין
ראיון עם השחקן גל הויברגר-  יובל אברמוביץ' מעריב
מתוך האתר hap

המחזה מישהו בדרך הנה מדבר בעיקר על בדידות. על חוסר היכולת שלנו להגיע אחד לשני. זהו וידוי של שלושה קולות המציגים את האדם בערוותו האנושית. הפחדים תוקפים אותם כמו גלים שהולכים ומתעצמים. הדמויות מנסות נואשות לברוח מאותו טרור פנימי גדול ונאחזות זו בזו בניסיון לא לטבוע בתחושת הבדידות וחוסר השייכות.

על המחזאי: יון פוסה, סופר, משורר ומחזאי נורווגי. אחד המחזאים העכשוויים החשובים בעולם בעשור האחרון. לפוסה סגנון כתיבה ייחודי - פיוטי ועם זאת מטריד. מחזותיו בוחנים את תבנית מערכות היחסים בין אנשים על החלל הריק השורר בניהם. פוסה חוקר את אותו חלל ריק – מהו? ממה הוא מורכב? עד כמה ניתן למלא אותו, אם בכלל? כמה ניתן לברוח ממנו? אותו חלל מקבל תפקיד לא פחות מרכזי משאר הדמויות. בחירה זו, אליה חובר אותו סגנון כתיבה ייחודי – מינימליסטי ורפיטטיבי (המושפע מאד ממוסיקת רוק), נטול היסטוריה ואפיון קונקרטי, מייצרת שפה מורכבת ומהודקת בעולם שהוא ספק ריאליסטי, ספק חלום - ריאליזם אבסורדי.

הסיפור: גבר ואישה מבקשים למצוא מפלט בבית מבודד צמוד לים, שאותו קנו. אלא שעם הגעתם לשם מתחילים הספקות לחלחל לתוך המקום שהיה אמור לספק להם מקלט מפני העולם החיצון. עם התעוררותם של ספקות אלה מופיע בביתם בחור צעיר, האיש שמכר להם את ביתם, ומבקש את קרבתה של האישה. הוא מזהה את הסדקים ומנצלם כהזדמנות להיכנס פנימה. הזוג צריך עכשיו לבחון מחדש את מערכת היחסים שלהם תחת צילו של הבחור שמאיים על שלמות הקשר ביניהם. אותו מנגנון שהביא אותם מלכתחילה לברוח ולחפש מפלט הוא שמביא אותם להיכנס לתוך הבית בניסיון להשיב לעצמם את הביטחון. בבית, מוצא את עצמו הזוג, באופן פרדוקסאלי, בסכנה מוחשית יותר ויותר.