חמור אוכל תפוז

זוכת פרס האנסמבל פסטיבל עכו 2012

היום עושים ניקוי שבט. אז אנחנו באים כי אכפת לנו. אחר כך תהיה ישיבה על הקשר בין פייסבוק, היטלר, מקראות ישראל, מחוברים, זהרה ושמוליק, אנה פרנק, בקרוב אהבה, אמא שלי זונה ועל זה שהשבט בסכנת סגירה. תבואו גם. אל תדאגו. יבוא לכם. יבוא לכם.

נפגשים בין שדה התירס ושדה החיטה, בפרדס ליד השוקת (איפה שראינו בטיול השנתי חמור אוכל תפוז וכל הכיתה התפקעה) אחרי השקיעה. אם יהיה יום של ראות טובה נראה עיר עוטפת אור.. .

מאת ובבימוי: יעל טל
הפקה: גוני שוהם
דרמטורגיה: דנה אתגר
עיצוב תלבושות: לוסיאנה פילמר
עיצוב תפאורה: שאול אפרת
מוסיקה מקורית וניהול מוסיקלי: נעמה רדלר
כוריאוגרפיה: נעמה רדלר וגוני שוהם
עיצוב תאורה: נדב ברנע
מפעילות: עלי חפץ, סיון ניר
שחקנים יוצרים: ניצן נאור, אייל ראדושסקי, יעל טל, נטע שפיגלמן, נעמה רדלר

"שחקנים שצוללים בוירטואוזיות אל קרקעית האוקיינוס של ההוויה הישראלית מלקטים את הפנינים ואת אבני החצץ, ומערבלים אותם בבלדנר במשך שעה. זהו מעין מאש-אפ שמורכב מנרטיבים של כמעט כל קונפליקט ישראלי שקיים... הביצוע של השחקנים לא פחות ממושלם...שעה מהפנטת, תיאום הרמוני ועבודת צוות מושלמת. יחד הם מצליחים לגעת בכל מה שכואב, מרגש, עצוב ומצחיק בלהיות ישראלי כאן ועכשיו. ...שעה של פאן טהור. טל מציגה שפה בימתית משוכללת ובשלה, כזאת שמשתמשת במדיום התיאטרלי בצורה האפקטיבית ביותר לקבלת התוצאה הרצויה. כמה חן, כמה רגישות, כמה אינטליגנציה". 

"נעה בחופשיות ובהומור בין אסוציאציות, חוויות אישיות ודימויים שמצליחים בחוכמה רבה לתת ביטוי בימתי לישראליות כפי שהיא כאן ועכשיו. מה שמרשים באמת ביצירה המבריקה הזו איננו רק האומץ לגעת בטאבואים כפי שמתיימרות הצגות פרינג' חדשות לבקרים, אלא הנגישות לחומרי המציאות של רבים מאיתנו, על הציר שבין העבר הנורא לעתיד הנורא עוד יותר. ......מגדירים מחדש את מושג האנסמבל, טל מציגה שפה בימתית מגובשת וקולחת, העוברת בין תחנות האני וחושפת דרכן את כישלון האנחנו. ההתמודדות הכנה והרגישה עם הכאב של הלהיות פה ושל הליצור פה הופכת את "חמור אוכל תפוז" לנוגעת ומרגשת באמת ולכן גם לרלוונטית ביותר" מעריב nrg

"עבודת מחשבת של רקמה עדינה בתוכה שזורים בחכמה רבה זיכרונות קולקטיביים, משפטי מפתח בביוגרפיה המקומית והבלחות מוזיקליות שזורקות את הצופה הישראלי אל נקודות החיבור לכאורה של העם היושב בציון. זו הצגה שמזפזפת במהירות בין פרקי העונות הקודמות של הישראליות. היא בזה להתרפקות ומצביעה על התפרקות, ומעל לכל חפה באופן מבורך מכל זכר לתקינות פוליטית...... מדובר בעבודת אנסמבל מעוררת התפעלות.... עבודה שמתייחסת לא רק לטקסט, מבריק ככל שיהיה, אלא גם לחלל ולגוף שנע בתוכו...כחלק מתפיסה כוללת של תיאטרון נושם וגם בזה יש משהו מרענן...."  .

"רוויו סאטירי קצבי ומבריק...חלק חשוב מקסמה של ההצגה היא ביכולתה של טל להשחיל פנימה רגעים מפתיעים של ביקורת עצמית.... ביצוע תוסס ומלא חן" ציון 5 כוכבים. מעריב

"הטקסט הקולח והמבריק בפשטותו הישירה....רגעים שמעוררים את שק הדמעות בצחוק רועם...הסאטירה של טל נוגעת במיטב העצבים הרגישים במיומנות של טעם תרבותי היודע איך לבעוט ומתי."