מי הזיז את השרפרף שלי

זהו סיפור מסע, מסע חיפוש אחר מרפא ממחלת הטרשת הנפוצה, המסופר ומשוחק על ידי חולה במחלה, שחקן תאטרון לשעבר, החוזר לבמה בעקבות המחלה ובעקבות החיפוש אחר היציאה ממנה. לאורך הסיפור נשזרות בעלילה תהיות על החיים, על הממסד הרפואי, על הממסד הפסיכולוגי ועל אמונות בסיסיות המהוות חלק בלתי נפרד מחיינו.

בטקסט לא שגרתי ומתובל בהומור, חושף איל מסד, השחקן והכותב, את הקהל לחוויות היום יום שלו ולעובדות החיים כפי שהן נראות בעיני חולה במחלה קשה. בד בבד עם חוויות אלה מתוארות גם אכזבות והצלחות במסע המפרך ששמו הבראה. המסע, אמנם, מסתיים בנקודה שבה פותחת ההצגה - בלא ידוע, בהבראה שטרם הושגה, בזיקנה שנכפתה על איש שעודו צעיר. אך הדרך, השוזרת זה בזה, באורח לא רציף, קטעי חיים מן העבר הבריא וקטעי זמן שונים מהתקדמות המחלה, יוצרת התפתחות אצל הצופה - הוא נתלש מבטחונו במוכר, והולך ותוהה על אמונות חייו הבסיסיות - אמונו בעצמו, באהבה, בבריאות, בממסד הרפואי והפסיכולוגי, בידע, ביכולת לשלוט על גורלו ועל גופו.

לא בכדי נגזר שם המחזה משם הספר הפופולרי 'מי הזיז את הגבינה שלי'. שכן, הוא מעמיד באור אירוני את ההבטחות האופטימיות של ספרים עכשוויים רבים, כי כל עוד יקיים הקורא בקפידה ומתוך רצון עז בשינוי, את סודות החיים המתגלים בהם, הוא יזכה ללא ספק בריפוי, בהצלחה, בעוצמה. תוכן המחזה עוסק בין היתר בנפלאות החיים המובטחות בספרים אלה, נפלאות שלטענת כותבי הספרים יושגו ללא כל קושי, כל עוד הקורא יעקוב בקפידה אחרי החוקים המוכתבים בספרים הללו.
טקסט אישי וחושפני מאד.החושף בהדרגה את הקהל לפרטי היום יום ולעובדות החיים כפי שהם נחווים על ידי אדם החולה במחלה קשה - דימוי הגוף שלו, משבריו בחיי הנישואין, רגשי האשמה שלו ביחס לילדיו, חלומותיו, אכזבותיו, בדידותו ופחדיו. עם זאת בישירותו ובפשטותו, באירוניה העצמית שלו ובהומור הרב הוא איננו סיפור טרגי על מחלה כפי שהוא איננו סיפור הרואי על נצחונה והבסתה. זהו סיפור של חיפוש אחר חוויתם האותנטית של החיים, סיפור שהוא גם סיפורם של 'הבריאים'.

מוסיקה: יוסי מר חיים, תפאורה ותלבושות: לימור אולוקיה, עריכה: איל מסד, סיגי פרל

www.shrafraf.co.il