איך בונים מחזה

על פי תורת ההווה האוטונומי הדחוס

כיתות האמן מיועדות למחזאים, סופרים ותסריטאים ותיקים ומתחילים כאחד. עבודה מעשית.

עשרת העיקרים של תורת ההווה האוטונומי הדחוס:

1.      למחזה אסור לספר סיפור. מחזה מורכב מתפריטי פעולה שמתוכן משתמע סיפור.

2.      פעולה דרמטית היא או שינוי או גילוי וכל מה שביניהם.

3.      פעולה דרמטית היא חירומית. היא אינה 'אפשרית' כי אם 'חסרת ברירה'.

4.      פעולה דרמטית היא הווה נטו. על כן אינפורמציה היא רעל דרמטי כי היא נשענת על ידע אודות העבר. ניתן להעביר אינפורמציה אודות העבר אך ורק כמוצר לוואי לפעולה סופר-חירומית. תהליך זה נקרא 'היווי עבר'.

5.      תנאי לפריצתו של מחזה הוא 'מקודם דרמטי'. כשמחזה בנוי על 'מקודם' אפי, הדיאלוגים יהפכו למסבירנים, יצוצו מונולוגים מסבירנים, מה שמחלל  את ה'הווה נטו', וכך על השחקן מוטלות פעולות לא הכרחיות, מסבירניות, שאין בהן לא גילוי ולא שינוי, והוא הופך לדוברו של המחזאי נטול הכישרון.

6.      'המקודם הדרמטי' הוא, פשוט, טראומתי וטעון תיקון מיידי. הדמויות והעלילה פורצים מתוכו אל תוך ההווה של המחזה כשהם בהריון מתקדם, כשבאו מים עד נפש, כשכלו כל הקיצים.

7.      לדמות דרמטית אין 'ביוגרפיה' או 'היסטוריה' מעבר למצוי בהקשר הטקסטואלי. הקשרים קונטקסטואלים מחבלים באוטונומיה של ההווה הדרמטי.

8.      דמות דרמטית היא סך כל פעולותיה הבלתי צפויות. דמות היא תוצאה ולא נקודת מוצא. על כן חיבור 'דף דמות' הוא איוולת הנובעת מאי הבנה של האירוע הדרמטי. 

9.      כל סיטואציה דרמטית חייבת להיות מהסוג הבלתי אפשרי שבה הדמויות בונות זו את זו אהדדי, תהליך הנקרא 'היווי הדדי'.

10.  כל אלה ועוד יסייעו בבניית מחזה שהוא הווה אוטונומי דחוס, עולם ומלואו על הבמה במשך שעה וחצי, הניזון אך ורק מחולייתו הטקסטואלית. חווית ההווה האוטונומי הדחוס מספקת לנו, בני חלוף, עיר מקלט מפגעי הזמן, טעימה הנצח, "מעין עולם הבא".