הלוואי שהייתָ אשה

יצירה לחמש שחקניות בעקבות המחזה חתונת דמים והקינה בכי על איגנסיו סנצ'ס מחיאס, מאת פדריקו גרסיה לורקה.

לאור קביעתה הידועה של סימון דה-בובאר כי נשיוּת איננה 'איכות' מולדת או טבעית אלא זהות נרכשת ("את לא נולדת אשה, את נעשית אשה"), ההצגה בוחנת את התהליך של היעשוּת אשה בתרבות גברית של אובדן ושכול. על הפרק, כמה מדימויי הנשיוּת שלורקה מנסח ביצירותיו: נשים החיות בחברה המדכאת את זכותן ואפילו את יכולתן לחוות תשוקה; נשים שכבר מגיל צעיר רואות את עצמן כאמהות פוטנציאליות של לוחמי שוורים; נשים שנידונות למוות רגשי בעודן בחיים (בעוד הגברים מתים מוות ממשי, 'הירואי'); נשים שמכשירות זו את זו לחיי אלמנוּת; נשים שהפנימו את תכתיבי החברה ומפיקות ערך עצמי מיכולתן לשאת כמו צלב את הסבל הפרטי שלהן.

מאת: פדריקו גרסיה לורקה // תרגום: טל ניצן // עיבוד ובימוי: עירא אבנרי // עיצוב במה ותלבושות: דינה קונסון // עיצוב תאורה: יואב בראל // ייעוץ תנועתי: אדוה ירמיהו // הלחנת והדרכת עבודת קול ושירה: מירב בן-דוד // ייעוץ ספרותי: בלהה בלום // עוזרת במאי ומנהלת הצגה: טל גרוץ // ייצור תפאורה: ירון סליק // בהשתתפות: אפרת ארנון, שירי גולן, מיכל ויינברג, ענת פדרשניידר, נעמי פרומוביץ'