החדירה

דרמה וירטואלית.

הבזקים מתוך התכתבות של שני זרים שחיפשו בית ומצאו בטעות אחד את השני. 

שיחה לקונית בעקבות פוסט על דירה להשכרה מהר מאוד נסדקת ונשטפת באינטימיות בלתי צפויה. אחת רוצה לברוח אל דירה חדשה, אחד רוצה לברוח מדירה ישנה, שניהם נשארים במקומם הבטוח בין גבולות המסך. 

מקור המילה: ״וירטואלי״ הוא בתיאור הדברים שבכוח, שבפוטנציה, שטרם יצאו לפועל. ״וירטואלי״ הוא מה שלא זכה למימוש. בעולם הווירטואלי אין גוף. היעדר גוף הוא דרך אחרת לומר היעדר גבולות. זה כוחו של העולם הווירטואלי: הכול נשאר בגדר אפשרות. זאת גם חולשתו.

מה קורה כשהמציאות חודרת אל העולם הווירטואלי? מה פשרו של קשר אנושי ללא גוף? איך אפשר לגעת בלי לגעת?

מאת: מעין אבן // בימוי: עידו קולטון // עיצוב תאורה: נמרוד דנישמן // עריכה מוסיקלית: יובל קורן // עיצוב תנועה: ליאור לב // ע. במאי והפקה: לילך ידידיה // יעוץ אמנותי: גליה פרדקין // שחקנים : אמיר גולדמן, כרמל נצר