השודדים (אנסמבל תמונע)

המחזה "השודדים" - מחזה הנעורים של אחד משני הקלאסיקונים הגרמניים הגדולים, פרידריך שילר, ומן הפסגות של הדרמה האירופית – עוסק במשפחת אצולה גרמנית, פון מור, אב ושני בניו, שניהם קיצוניים. פרנץ, הבן הצעיר, השכלתן והדחוי, חורש מזימות נגד אחיו הבכור, האידיאליסט המתלהם, קרל, במגמה לרשת את מקומו בלב האב, מעמדו ואהובתו. מזימתו מצליחה, והאב מנדה את בנו הבכור והאהוב. כנקמה הופך קרל למורד, ויוצא עם חבורה של סטודנטים לשעבר למסע של שוד, ביזה ואונס ברחבי גרמניה, ההופך למסע ייסורים של חרטה והתאבדות רוחנית לגבי קרל, איש המוסר.

סיפורו של המחבר עוצר נשימה לא פחות מעלילת המחזה עצמו:: פרידריך שילר, כבנו של איש צבא, ובמצוותו הדרקונית של הדוכס האכזר, קרל אויגן שליט מדינת וירטמברג שתעב תרבות, נאנס להתחנך בניגוד לרצונו באקדמיה צבאית ולהתנזר מכתיבה. שם, בשנת 1781, חיבר הצעיר בן ה-19 את המחזה בסתר, דבר שלו התגלה עלול היה לעלות לו בחייו, או לפחות בשנות מאסר ארוכות בצינוק, על לחם צר ומים לחץ, כפי שאירע למשורר כריסטיאן פרידריך דניאל שובארט, שסיפורו "על תולדות הלב האנושי" (1775) הינו מקור ההשראה העיקר ל"השודדים". עם סיום היצירה נמלט שילר מתחום שלטונו של אדוניו המדכא והבריח עמו את כתב-היד של היצירה. המחזה חובר תחילה כיצירה ספרותית שנועדה לקריאה, דבר שאינו מאפיל על יסודותיו הדרמטיים המרתקים, שהיוו בסיס לעיבוד המוצג ב"תמונע".  היצירה העוצמתית משכה את תשומת ליבו של מנהל התיאטרון במנהיים, פון דאלברג, שהעלה אותה – אחרי שמסיבות פוליטיות העתיק את עלילתה לימי הביניים - ב-1782. המחזה, שאמנם קדם למהפכה הצרפתית בשבע שנים, אך מבטא בחובו את ערכיה – ובעיקר ערך החירות - התקבל בהתלהבות עצומה, נלמד עד היום בבתי ספר בגרמניה, מועלה לעתים קרובות בארצות הדוברות גרמנית וברחבי העולם, ושימש מקור השראה ליצירות קולנועיות ולאופרה של ורדי.

לבד מסיפורו של שובארט מושפע המחזה ממקורות שונים, ביניהם מן המוטיב התנ"כי של הבן האובד, ובראש ובראשונה מ"המלך ליר" של שייקספיר, המופת הדרמטי הגדול של מחזאי "הסער והדחף" ("שטורם אונד דראנג"), אותה קבוצה של יוצרים גרמניים צעירים מרדניים (גתה, לנץ, קלינגר ואחרים) אליה השתייך שילר בנעוריו, שהתקוממו הן נגד השיעבוד למרות האריסטוקרטיה, והן נגד תנועת ההשכלה והמעמד הבורגני העולה, שביקש, כדברי קרל במחזה לחנוק "את הטבע הבריא במוסכמות תפלות... את גופי במחוך ואת רצוני לכבול בחוקים". איכויותיה הדרמטיות של היצירה גלומות בעלילה הקדחתנית, ובניגוד בין שני הגיבורים – "הפושע האציל" קרל, והרציונליסט קר המזג פרנץ – שאמנם מעולם לא נפגשים, אולם נוכחים ללא הרף זה על בימת הנפש של זה. לכך יש להוסיף את לשון היצירה, המתווכת באורח ישיר ונטול סייגים את הרגשות הלוהטים של הנפשות הפועלות.

המחזה "השודדים", המוצג ב"תמונע" בבכורה ישראלית מקצועית, מעלה שאלות נוקבות, הרלוואנטיות לימינו אלה לא פחות מאשר לתקופת כתיבתו, על ההיגיון שבהתקוממות, על הלגיטימיות של לקיחת החוק לידיים ונקיטת אמצעים אלימים בשם מטרות חברתיות צודקות לכאורה, ועל שכרון הכוח המשחית והרצחני, הן בצד האופורטוניסטי והן בצד האידיאליסטי.

"הבמאי מתיאס גהרט בראיון על ההצגה "השודדים