רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות
סופמשחק
שני הוריו של הָאם המשותק והעיוור שוכנים בפחי אשפה. האם, על כיסא גלגלים, מתעמר בבן שלו קְלוֹב, המשרת את צרכיו. הבן של קלוב נשאר מחוץ לחדר האפור, שהוא מקלט אטומי? מרתף? חלל גולגולת משונה? או לוח שחמט שעליו נותרו ארבעה כלים במסעים הסופיים של המשחק? נגמרו הביסקוויטים, נגמרו גלגלי אופניים, גם לכלב הצעצוע הלכה רגל אחת. העולם בחוץ כבר מת, אין חי ואין צומח. נשאר רק הומור ממורמר כי "אין דבר מצחיק יותר מאומללות". המחזה של סמואל בקט פורסם ב-1958, נכתבו עליו אלפי ביקורות ומאמרים, הוצג בשפות רבות בכל העולם וזכה לכמה הפקות גם בישראל ולאחרונה, בגלל משבר האקלים, הפך אקטואלי ורלוונטי עד אימה. אנחנו מעלים אותו כקריאה, כחזרה פתוחה המזמינה הערות והארות מצד המתרגם-הבמאי, השחקנים והקהל.
חזרה פתוחה