אלא אם העין תעלה באש

אישה בודדה מתעדת את התקופה האחרונה של הקיום האנושי, מדאגה קלה לעתיד עד לביטחון המוחלט בסוף החיים. החלל, הזמן והעלילה משתנים בתודעת הדמות המספרת, כי "הפנימי והחיצוני חד המה". אבל היא, ועוד כמה בודדים, רואים בטבע המתלהט והולך צבעים ואורות מדהימים ומנחמים ביופיים ובעוצמתם. ואין להם הסבר מדעי. האם אלו הזיות חום? חוויה רוחנית?

אלא אם העין תעלה באש, סיפור מאת פי. קיי. פייג', משוררת קנדית נפלאה, פורסם ב-1979 והפך אקטואלי עד אימה. לבייב, הכותבת, מעין תינוקת הנולדת אל השמש כדי להימלט מאדמה מתלהטת, יש חבר, הכלב דקסטר, גם הוא משתתף באפוקליפסה של "...עולם כמו תנור המנקה את עצמו".

 מאת: פי. קיי. פייג' // עיבוד לבמה: שמעון לוי ושרון מימון לוי // בימוי: שמעון לוי // שחקנים: שמעון לוי, שרון מימון לוי // תרגום: איתמר לוי, שמעון לוי // הלחנה, שירה ונגינה: נעם אחדות // עיצוב תאורה: יאיר סגל // עיצוב בית ובובות אור: מעין רזניק

בסיוע מענק מיוחד מטעם קרן יהושוע רבינוביץ לאמנויות תל אביב.