הצלליות של אופליה

תיאטרון הצלליות של אופליה

עם פרופ'-ים שולי לב-אלג'ם, גד קינר קיסינגר ושמעון לוי. אורך המופע כשעה, בהשתתפות פעילה של הקהל. 

סיפורו המופלא של מיכאל אנדה (שכתב גם את הסיפור שאינו נגמר) מזמין התמודדות עם זקנה, חולשה ומוות כחוויה מתגמלת. אופליה נועדה להיות שחקנית, כמו אופליה של שקספיר בהמלט, אלא שקולה היה חלש. לכן הפכה ללחשנית בתיאטרון וכך הכירה היטב המון מחזות נהדרים. כשהיא מזדקנת, מושלכת לעת זקנה מדירתה מגיעים אליה צללים המבקשים את חסותה, והיא מאמצת אותם ובתמורה וכשהמצב מחמיר, הצללים מתגייסים לעזרה ואופליה מייסדת אתם תיאטרון נודד. הצללים משחקים ומציגים את מיטב יצירות הבמה. היא מדובבת אותם בלחישותיה. כאשר מגיע צל-מוות, היא מאמצת גם אותו בנדיבותה השלווה, וכל הצללים שלה הופכים לאורות.

למופע הקריאה ה"מוצללת" המקורי שלנו הוספנו קטע פיוט יהודי עתיק, פרוזה ודרמה מאת בקט ופינטר, שירים מאת יעל גלוברמן, אלזה לסקר שילר ואנטון שמאס, צ'יזבאת של הברון מינכהאוזן ועוד... עם התמשכות המלחמה בחרנו בקטעים שיש בהם – אנחנו מקווים – לאר רק מחאה אלא גם משהו מרפא, ושמנו אותם בפי צלליה של אופליה, כדי שישחקו לנו טיפה אופטימיות בתקופה קשה. בסוף ההצגה הצללים דווקא לא ימותו אלא יהפכו לאורות, ישתחוו לקהל, חיים ומוארים, כי בתיאטרון לא מתים באמת. 

מאת: מיכאל אנדה ואחרים // תרגום: יוסיפיה סימון, שמעון לוי // בימוי: שמעון לוי // שחקנים: גד קינר, שולי לב אלג'ם, שמעון לוי