רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות
MEMO
מה היא האבולוציה של המחשבות וההתנהגויות שלנו? האם אנו באמת יכולים לבחור מה ישפיע עלינו ומה לא?
זהו מופע אינטראקטיבי בו הקהל מוזמן להשפיע ולעצב את מהלך המופע דרך הרקדנית, על ידי כתיבה והחתמה של מילים, טקסטים ומחשבות על גופה. פעולה זו משפיעה באופן ישיר על הביצוע של הרקדנית. מה יישאר על גופה ואיך זה ישפיע עליה? מה יימחק ולמה תהיה משמעות חדשה.
קרדיטים: (ניתן למחוק/להוסיף לפי הצורך):
כוריאוגרפיה עיצוב חלל וביצוע: ענת גריגוריו // עיצוב פסקול בלייב: נעם הלפר // מוסיקה: Omar A.Rodrigues - Lopez, Around Knuckle White Tile. // עיצוב תאורה: כריס דנקן // עיצוב תלבושות : שחר ארזי, אדר גטניו ("קול הנוער" ) דיאנה ליבוביץ׳ ולירון מנקין.// תפירה: מלי אביב // עיצוב פרחים מעץ : ג'וליאן אשכנזי // ניהול חזרות : אלכס עודי // הפקה: הילה ג'מילי
צבי גורן - "הבמה"
"... מאתגרת את הקהל היושב על הבמה משלושת עבריה ומטילה עליו, מפתה ליתר דיוק, להיות שותף ביצירה, למיטב ידיעתי –זו הפעם הראשונה שכך זה קורה כאן.התנועה שלה מרתקת כשהיא לעצמה, והיא יודעת לבטא את מכלול ההיבטים של המגדר הנשי. במלים פשוטות, או בתנועה מדויקת הבנויה על עקרונות המחול הטהור, היא אישה בסוגרה, נשית ביופייה, חיה פצועה בגופה, ואיכשהו בחיוכה הנמשך בין המצוקות היא אופטימית ללא תקנה. הנה כך, אישה אחת,רקדנית,יוצרת,מעזה להביט אל תוך עולמה, ולשלוף מתוכו את עולמינו..."
ענת זכריה – "המבכרת"
"...רצונה האקסהיביציוניסטי של גריגוריו להירשם, הקלות הבלתי נסבלת של ההתפשטות, והנינוחות האחידה שהיא מפגינה במהלך כל העבודה, מערפלים את המושגים; להסתכל, לראות, להתבונן, להציץ, לחדור.יחד עם זאת, העבודות של ענת גריגוריו אף פעם לא נסתרות. היא מחפשת מצבים, מאתרת, בודקת, מייצרת. ב-MEMO מפגינה גרגוריו שליטה בחומרים ובמשמעויות, בתחבולות האמנותיות ובקצב; וזה לא מעט..."
ארה בראפמן- "ריקודיבור"
"...גריגוריו, כמו אברמוביץ', סיפקה מרצון את לבה המדמם של היצירה, ההזדמנות לבחון יחסי צופה- אמן וגבולות פוטנציאל האלימות הטמון בחירות הזו... זו עבודה מעניינת, בביצוע מעולה, שלקחה סוגיה מורכבת והצליחה להתמודד עם כמה וכמה מרבדיה. מאחר ולא מעט מהסימנים שהותירו הצופים על גופה, היא הדפיסה על הניייר והותירה עקבות נוספים על ידי הטחת שיערה הארוך שהיה טבול בצבע על הנייר, נוצרו גם קומפוזיציות מוצלחות על הנייר, חלקם לרגע, חלקם בשיאם, כך שג'קסון פולק היה סומך עליהם את ידו..."