אנא ואגאנא

אנא ואגאנא מתקיימת מרקמות של יצירה, נשיות, אימהות ודם. היא משוחחת עם טכסטים פמיניסטיים משל הלן סיקסו ולוס איריגארי, מציירת בהשראת ציורי הואגינות של האמנית ג'ודי שיקגו, ומדקלמת את 'שיר המחזור' של אמנית הספוקן וורד דומיניק כריסטינה.

אנא ואגאנא יוצרת תנועה של סימטריות מתחלפות בגוף על המישור האופקי.  היא מתנועעת בקרבה אל הארץ, כדי להיוולד, להתחדש, להיות עתיקה, תנ"כית, להיות גוף טבעי, להיות נוף בעולם. ולהפיח חיים. להוליד. לזמן את מה שמודחק, קמאי שנחבא וממתין לבוא שוב במלא הדרו-הדרה אל עולם נשי, עתיק, עמוק, פיסי, של בשר, עצמות וכדוריות דם. היא זוכרת את היות הגוף בתוך גוף, להיות שניים, להיות בלתי נפרדת, להיפרד, ללדת, לתת.

​וכשאנא ואגאנא מבקרת במישור האנכי, היא מבקשת לומר במילים את מה שצריך להיאמר. את הדם. דם שגברים פוגשים כשהם הורגים, דם שנשים פוגשות כשהן יוצרות חיים.

והיא, היצירה, מדמיינת שותפות של נשים וגברים בקרבה ובנגישות למקור שלהם, אל הביולוגיה שלהם, אל  החיים. ​

מאת ובביצוע: ענת דניאלי ועומר עוזיאל | ליווי אמנותי: יעל ונציה | לבוש: תמי לבוביץ | תאורה: עופר לאופר | טכסט: 'שיר המחזור' מאת דומיניק כריסטינה | הדרכה קולית: מיכל אופנהיים

המופע עלה לראשונה בפסטיבל צוללן 2016 ב"כלים".

איפה שהשמש שוקעת