פסטיבל א-ז'אנר

אלצהיימר פוליטי

יעקב אמסלם

כמו חולה אלצהיימר שרושם פתקים כדי לזכור את ההרגלים שלו אני מנסה לשחזר בין הפגזות להצהרות את הזהות הפוליטית שלי. אני סובל מאלצהיימר פוליטי. אני איש שמאל שגר באזור המכונה עוטף עזה, אחד האזורים היפים בארץ שמייצר דורות של פגועי נפש שחיים בתוך שדה קרב מחופש לשמורת כלניות. בין הפגזה להצהרה אני צריך להתאמץ ולהיזכר מה הזהות הפוליטית שלי. התובנות, האמונות ואפילו  הזיכרונות בהתנגשות תמידית בינם ובין עצמם ונשארים חללים ריקים בזהות הפוליטית והאישית שלי.

"אלצהיימר פליטי" הוא מסע אישי בניסיון למלא את החסר בעזרת הנוכחים שימלאו את חורי הזיכרון השחורים שנוצרו אצלי.

מאת ובביצוע: יעקב אמסלם

תודה לעינת ויצמן

פִּיל - פִּילוֹן

גלעד ירושלמי

הוצאתי את כל בובות ילדותי מהבוידעם בבית הוריי - מולן ויחד איתכם.ן, אני מוציא את החוויות הראשוניות מהבוידעם. טראומות, ריגושים, סודות אסורים, סאונדטרק של נעורים וריח של מין. כאן ברגע הזה - אני בוחן אינטימיות - איתכן ומולכם. כיצד כל חוויה מאז השפיעה עליי - עלינו - היום, ומה ניתן לעשות כדי להתקרב על אף שכבות העור שהצטברו במהלך השנים.

מאת ובביצוע: גלעד ירושלמי

תת קולי

עלית קרייז וניר ארז

עבודה בהשתתפות קהל

מהרגע שהתחלנו לעבוד על המופע, אנחנו חושבים עליכם.

אנחנו מדמיינים איך אתם נראים, מה אתם חושבים, איך אתם מרגישים, למה אתם מצפים,

מה אתם לא אומרים?

אנחנו תוהים איך יהיה המפגש בינינו, סקרנים לדעת מי אתם בכלל.

מאת ובביצוע: עלית קרייז וניר ארז

סאמיר ג'אבר

סאמיר ג'אבר

סאמיר ג'אבר נולד בקאבטייה שליד ג'נין למשפחה חקלאית ליברלית שהתנגדה לכיבוש בדרכים לא אלימות. בגיל 14 סאמיר החליט להצטרף להתנגדות הצבאית והפך לאחד מלוחמי החופש הצעירים באזור. הוא השתתף במצבעים נגד הצבא הישראלי בתחום השטחים הכבושים בלבד בגיל 25 הוא נורה בזמן שהגן על קאבטייה ושכב בבית החולים במשך שנתיים עם פציעה חמורה בעמוד השדרה. הוא המשיך את תהליך השיקום בביתו והצליח לעמוד לראשונה 4 שנים לאחר הפציעה. סאמיר התנסה בגאגא (שפת התנועה) על בסיס יומיומי ולאחר עשרה חודשים התחיל ללכת. כיום סאמיר רץ ורוקד וממשיך את מאבקו נגד הכיבוש דרך אמנות. 

מאת ובביצוע: סאמיר ג'אבר // תלבושת: שחר בנימיני // מוסיקה: קפטן הוק

ללא שם

מאי זרחי

עבודה לגוף ורמקולים.

בואו לשהות רגע בחלל הזה שהיה פעם דיסקוטק ולפני כן מפעל לאימומי נעליים. בתוך הזה שעל גבי זה על גבי ההוא, נולד מופע שתוהה מה לעזאזל מתחת לכל אלו. בין קולות של עכשיו לאלו של פעם, הוא מחפש נקודת התחלה - מילה יחידה אשר ממנה תצא תנועה, בלתי מנוסחת אך ברורה, כזו שרק מתה לחיות.

מאת: מאי זרחי // מוסיקה: אלעד ברדס

מצטיירת

אילנה בר

האם הציור מכאיב והקישוט מרפא? האם הקישוט מסתיר והציור חושף? האם הציור הוא אמת והקישוט מטשטש? האם הקישוט נועד להחביא את הכיעור? והריקוד?

ב"מצטיירת" תפגשו על הבמה אישה. היא תספר לכם יותר מדי סיפורים ותציג בפניכם יותר מדי דימויים, אבל זה רק קצה הקרחון - יש אינסוף; סיפורים, ציורים, דימויים, פעולות, מחשבות, שכבות שצריך לקלף וגם להוסיף ואין זמן.

מאת ובביצוע: אילנה בר // ליווי ובימוי: ארי טפרברג

ברברית

רוני בן חמו

אני לא אוכלת קציצות של אמא.

אני מתנשאת מעליהן.

אצלי לא יהיו קציצות על אף שולחן.

אבל איפשהו עמוק בפנים אני אוהבת לראות אותן,

ואולי אפילו מעט מקנאה כשאחרים מתענגים עליהן.

מאיפה מגיע הרצון הזה למחוק אותן מהנוף?

הניסיון הוא להימלט? להשתדל חזק להיצבע בטעם אחיד של זהות?

לאבד כל אחיזה בשורש- כי הוא חריף? מיושן? פרימיטיבי?

כמו בתוך מעבדה פרטית אני: שוקלת, מתנקה, מצטטת, שונאת ומברכת את המקום שממנו הכל התחיל.

כוריאוגרפיה וביצוע: רוני בן-חמו // סאונד: (הקלטה) סול ביטון // ליווי אמנותי: אורן נחום ואור מרין

תודות: סבתא סול, מרכז "RE-SEARCH", "הבוסתן" ביה"ס לאמנויות, שמרית גולן כהן, יובל גל

קוטיקולה

עדילי ליברמן

קוטיקולה - שכבת הגנה דקה, שקופה, כמעט בלתי נראית לעין האנושית. שומנית, שומרת על סביבה רווית מים. בעולם החי מופיעה בצמחים ובבני אדם.

אני עדילי בת 39 ואני אופיע יחד עם קשת, בן העשרה חודשים, ועם ליאון הכלב שלנו בן ה-14. נציג בפניכם את מיטב טקסי היום יום שאנחנו עושים יחד, הנקה האכלה רחצה והרדמה. טקסים אינטימיים אשר בדרך כלל מתקיימים בתוך בית ואוצרים בתוכם היסטוריה קצרה של שכבות עדינות, מורכבות של יחסים.

מאת ובביצוע: עדילי ליברמן

מרגרט – עבודה אורחת

יאנק טורקובסקי - פולין

בשנת 2008, יאנק טוקובסקי גילה קופסת קרטון המכילה 64 סלילים של סרט 8 מ"מ, בחנות בצפון גרמניה, קרוב לגבול פולין. כל סליל הכיל סרטים ביתיים עם דמותה של אותה אישה – מרגרטה רובה.  טורקובסקי נשבה בקסמי הדמות שבסרטונים והחל לשחזר את חייה של אישה שלא הכיר ולא יכול היה להכיר.

על רקע היווצרות הגוש הקומוניסטי, נפרש הסיפור של מרגרטה - מרכישתו של טורבובסקי את הסרטים כדי לספק את סקרנותו, לאורך חקירתו הפרטית על אודות זהותה של אישה שהותירה חותם, אמנם קצר אך בלתי ניתן למחיקה, דרך סרטים ביתיים.  בשימוש בהסרטות דיגיטליות לצד סרטים של 8 מ"מ שהוא ערך מתוך הסרטים שמצא, הוא יצר מיצג סולו שהוא מבט מהורהר על הזיכרון,  כיצד ניתן להקליט אותו, וכן לקלוט ולהבין אותו.

יוצר ומציג: יאנק טורקובסקי // הפקת וידאו: מרגרטה רובה, מרטינה גלווצקה, אדם פטאשינסקי, מרסין פיאטקובסקי, ויאנק טורקובסקי // עיצוב סט: וייסלבה טורקובסקה ויאנק טורקובסקי // מוסיקה: רוג'ר אנקלאם ופז'מק ראדאר אולשבסקי // תרגום: ג'אנט בואטצ'ר, מרסין פייטקובסקי ואנדרז'ה וויטאסיק // מנהלת הפקה: איבונה נובאקה

משך המופע:  55 דקות

סטרטיגרפיית גג

רועי פביאן

תיאטרון תמונע הוקם ב-1999 ברחוב שונצינו בתל-אביב. במקור היה מבנה התיאטרון מפעל לייצור אימומים, שהוסב עם השנים לשימושים שונים, ובשנת 1999 הועד לשמש "בית ליוצרים וקהל". אנסמבל תמונע, בייסודה והנהגתה של נאוה צוקרמן החל פעילותו כמעט שני עשורים לפני כן, כקבוצת תיאטרון נודדת, שערכה חזרות בחללים מזדמנים בעיר, והופיעה על במות ידועות בישראל ובעולם. בתום שני עשורים ברחוב שונצינו, ממשיך התיאטרון את נדודיו לבניין חדש בחלל, שעוצב עבורו. רגע לפני המעבר הוזמנה העבודה 'רקוויזיט לנשמה נודדת', שתציין את רגע המעבר למשכן החדש. עבודה זו, במימון מפעל הפיס, מתחקה אחר הזיקה וההשפעות ההדדיות שבין מבנה לפעילות המתקיימת במבנה. במסגרת פסטיבל א-ז'אנר תעלה סקיצה חלקית של 'רקוויזיט לנשמה נודדת', שתמשיך ותתפתח מתוך עצם הצגתה בפני הציבור. עבודה זו: סטרטיגרפיית גג – סקיצה מספר 1, משקפת מחקר שבהליך, שראשיתו בגג בניין התיאטרון, והמשכו בפנים חללי התיאטרון, עם גיחות של שכבות נסתרות מהווה הבניין ומעברו. העבודה כוללת שדה מלל ודימויים חזותיים ב-3 שכבות, ובוחנת שערי תובנה המהווים מרכיבי יסוד באופי התיאטרון. תיעוד העבודה תוך כדי הצגתה ישמש להמשך פיתוחה כחלק מהעבודה המקיפה.

מאת: רועי פביאן // ליווי אמנותי: אסי משולם

Forensic architecture – 3 investigations

אייל ויצמן

 Forensic architecture הינה סוכנות מחקר, שמרכזה בגולדסמית'ס, באוניברסיטת לונדון.  הסוכנות מבצעת מחקר בתחומי האדריכלות והמדיה, עבור תובעים בינלאומיים, ארגוני זכויות אדם וארגוני צדק פוליטי וסביבתי. "אדריכלות משפטית" (forensic architecture) הנה גם תחום אקדמי בהתהוות, שפותח ע"י גולדסמית'ס ופירושו הנפקה והצגה של ראיות אדריכליות – בניינים וסביבות עירוניות -  וייצוגן במדיה.

ככל שעולה שיעור המאבקים העכשוויים בסביבות עירוניות, הופכים בתים ושכונות למטרות, ורוב מקרי ההרג של אזרחים מתרחשים בתוך ערים ובתוך בניינים. שדות קרב עירוניים אלה הופכים לסביבות עמוסות מידע ומדיה.  פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם, המתרחשים בתוך ערים ובבניינים, מצולמים ומתועדים כיום וזמינים כמעט מיידית.

הנחת היסוד של FA היא שניתוח הפרות של זכויות אדם ושל החוק ההומניטרי הבינלאומי (ILH) בסביבות עירוניות עתירי מדיה מצריך יצירת הדגמות של אירועים דינמיים בזמן התפתחותם בחלל ובזמן, יצירת מודלים תלת-מימדיים של אתרי קונפליקט, ויצירת אנימציות ומיפוי אינטראקטיבי בקנה מידה אדריכלי-אורבני.

פסטיבל א-ז'אנר מארח השנה שלוש עבודות, חקירות של FA שעוסקות באירועים שהתרחשו בעזה ובאום אל חיראן.

יוצר : אייל ויצמן

סנה בוער

יואב בראל ואיריס מועלם

לבן

זוג יוצרים אלמוניים מכסים בשכבות של לבן את כל מה שברור מאליו. שכבות של הסתרה, של מה שננטש ושל מה שצונזר.

יוצרים: אנונימיים

ג'ורג' וג'ורג'

סיור סמוי

דודי מעיין, קרין שטאנג וקלאודיה דוליצ'י

המילה סמוי היא עוד כלי עבודה בארגז הכלים של היוצרות קרין שטאנג וקלאודיה דוליצ׳י המשתפות פעולה מזה מספר שנים עם היוצר והבמאי דויד מעיין. 

השימוש במילה סמוי מפנה את הפוקוס להתרחשות המתקיימת בתוך החיים עצמם ומשתמשת בחיים עצמם כמו עוצבו במיוחד לאירוע ״סמוי״ המתרחש בהם. 

זה מזמין את הקהל להיות עד סקרן המחפש את הסמוי וכתוצאה מכך  מגלה. כשהקהל מגלה, מתגלה כל מה שלפני כן היה בחזקת סמוי.