הפואטיקה של הלב השבור

מה זוכר הגוף כאשר אנו נפרדים מאנשים שהיו חלק מחיינו?, מה זוכרת מערכת העצבים?, האם פרידה היא דבר אפשרי כאשר הגוף זוכר הכל? מה העקבות/הסימנים שאנשים, מקומות ואירועים משאירים חרוטים בנו ומה המשמעות של כל זה? מה עושים כאשר בשכבה התחתונה של כל זה פעורה תהום בה מהדהדות המילים "הבל הבלים, הכל הבל"? ובכל זאת, הצורך לזכור, לאחוז, להיאחז בזיכרונם של אנשים, לא לשכוח, לא להישכח. השבר התמידי בו אנחנו חיים וממנו מנסים לברוח. עבודה על זיכרון, פרידה. שיח של אדם עם אלוהים וקהל על משמעות ואי משמעות ובעיקר על הפואטיקה הנוצרת מתוך שיברון הלב התמידי.

כוריאוגרפיה: סמדר אמור // ביצוע, הפקה ועיצוב תלבושות: סמדר אמור וראלי מרגלית // עיצוב תפאורה: סמדר אמור // מוסיקה: ראלי מרגלית // עיצוב תאורה: תמר אור 

עלה לראשונה בפסטיבל אינטימדנס 2018.