אינטימדאנס 2004

הגדל

 

בושה   - פסטיבל אינטימדאנס ה-5.

25-28/08/2004

 

הפסטיבל בשנתו החמישית יעסוק בנושא הבושה – "מחול חושף בושה". העבודות שיועלו בפסטיבל ינסו, כל אחת בדרכה, לעבור דרך הבושה, כדי לגעת, להיפגש.

 

כשהייתי קטן הרגשתי שונה.

בבית הספר הסתרתי את המחשבות שלי.

בצבא ניסיתי להיות לוחם.

התרחקתי מהאנשים שאני אוהב, מעצמי.

נשארתי קטן, מכווץ ובעיקר מתבייש..

 

הבושה מתחילה כתחושה ועלולה להפוך למצב של הוויה. כאשר הבושה היא רגש פתוח וכן, היא יכולה לעזור להגדיר את העצמי. אולם כאשר היא עוטפת אותנו, אנו מפסיקים להרגיש בה והופכים להיות הבושה. ואז היא הורסת את העצמי. העצמי מוכחש. בפן החיובי של הבושה היא מאפשרת לנו לדעת שאנחנו טועים וכאשר אנחנו מקבלים זאת (בעצם את האנושיות שבנו), אנחנו יכולים לסלוח, קודם כל לעצמנו. מהמקום הזה אנחנו זוכים בחופש ובכוח שלנו. בפן השלילי של הבושה, היא אינה מאפשרת לטעות, כי זה אומר שאתה הטעות. אתה אינך בר-סליחה. אדם שהופך להיות בושה מאבד את האמונה שאפשר לעשות שינוי, ואז ישנו מחסום העומד בינינו לבין כל מה שיכולנו להיות, ומכאן אנו מאבדים את החופש והכוח שלנו.

 

הבושה וחשיפתה עמדו במרכז עבודתם של היוצרים באינטימדאנס השנה. בתהליך היצירה נכתבו גם טקסטים אותם ליקטנו לתוכניה זו.

אני מאחל לכם מפגש אינטימי והמהנה.

 

שלמה פלסנר, מנהל אמנותי

 

רגע לפני

מיצב – מיצג – הופעה – האירועים שלפני המופעים

 

ספר דיגיטאלי מופע מולטי מדיה מאת גלית פלורנץ

מסע אל תוך עולם יצירה המשלב בתוכו שירה, כתיבה, רישום, צילום, וידאו ומוסיקה הערוכים כספר דיגיטלי המוקרן על גבי מסך המשולב בהופעה חיה של היצרת. חיבור של העולם הדיגיטלי עם עולם ההוויה היומיומית. מסע המשלב בין העיניים, האזניים והלב.

 

אבקת כביסה מאת הדר גולדשטיין

מחשבה אחת איטית על כתמים.

אידיאלים של יופי פיוטי, רכות ומיניות המתקיימים במקום עדין, רגיש וראשוני וברגע הופכים לעיסה מלוכלכת ומכתימה של אובדן תמימות, אובדן שליטה.

 

הבריכה מאת גליה גור זאב

במסגרת פרוייקט פסאג' בתיאטרון תמונע, אוצרת מרב שין בן אלון

עוד חמישה שלבים בסולם, האצבעות אוחזות וכואבות. לא ליפול. הילד שלפני מדלג משלב לשלב בזריזות. כפות הרגליים נושאות את כל המשקל, כואבות, אדומות מרב מאמץ. עוד שלב אחד ואני על המקפצה

עבור לתוכן העמוד