רכיבי נגישות
- הדגשת ניווט מקלדת
-
בחר גודל פונט
-
בחר קונטרסט
- איפוס הגדרות נגישות

תכנית א'
15.6, חמישי, 18:00 | 17.6, שבת, 17:00
לך תמצא לך // טל אדלר אריאלי
צילום: דן בן ארי
אני משחק בין קריצה לנפילה, בין ענטוז לרעד, בין התענגות לכיווץ, בין החצנה להתכנסות, בין חגיגה לקיפאון. אני מפלרטט עם פעולת הפיתוי, שמעוררת אצלי בו זמנית סקרנות ורתיעה. אני רוצה להחזיק ולחוות את שני הקצוות האלה: מצד אחד הדחף לחשוף ולהיחשף, ומצד שני לתת גם למבוכה להתקיים בגוף ולהשתקף דרכו. אני משתעשע בייצוגים תרבותיים של פלירטוט ופיתוי, מונע מהרצון להתקרב לגוף אחר ומכמיהה לאינטימיות.
ביצוע: טל אדלר אריאלי // ייעוץ אומנותי: נעה יצחקי, חן חפץ // מוסיקה: Jefferson Airplane // תאורה: רותם אלרואי
תודה מיוחדת לדלית הרמתי ותיכון עירוני א'
הרווח // שי פרסיל
צילום: דן בן ארי
איך יוצרים קשר?
איך אפשר ליצור קשר איתכם.ן?
אני מנסה להגיע, לפרוץ את המרחב ביני לבינכם, להגשים פנטזיות אנושיות בדרכים על אנושיות, להתחבר מחדש לגוף שלי, לאלה שסביבי ולסביבה.
ביצוע: שי פרסיל // יעוץ דרמטורגי: יעל ביאגון-ציטרון // ניהול חזרות: שני תמרי // תאורה: רותם אלרואי
תודות: חיים יפים ברבלט, תיאטרון הקרון, איריס ארז, שחר מרום, רות חוף, גליה עיני, ענבל דקל גולדנברג, סיון שלצר, עדי קורקבן, חוג אמנות, מיטל רז, מאי אילון
זקיקים וזיקוקים // ענת גריגוריו
צילום: דן בן ארי
"מכיוון שיכולה האישה להיות אם, הסיקו מכך שלא זו בלבד שהיא צריכה להיות אם אלא גם חייבת, וכי רק באמהות יכולה היא למצוא את אושרה" (וגם אהבה, אליזבת בדינטר)
היה לי חלום...רגע, זה היה חלום שלי? של אמא שלי? של המדינה שלי? של מי היה החלום הזה בכלל?
אז זה לא קרה. החיים קרו.
אני נפרדת מהחלום על אמהות.
ביצוע: ענת גריגוריו // דרמטורגיה: ריצ'ל ארדוס // טקסט ותלבושות: ענת גריגוריו // ספוקן וורד: נטע דריטר // במה: איריס מועלם // תאורה: מתן פרמינגר // עיצוב פסקול: נעם הלפר // מוסיקה: Michael Nyman, Melanie Martinez, Aviva Endean, Hatis Not, Noam Helfer
המופע הופק בסיוע מועצת הפיס לתרבות ואמנות.
MISSING // תומר גיאת
צילום: דן בן ארי
מאז שרותם איננה, המילה "געגוע" קיבלה משמעות אחרת עבורי. תחושות של החמצה, כעס ועצב מתקיימות בחיים האופטימיים שלי, לצד תשוקות וחלומות. הגעגוע שלי מְכַלֶּה אותי וּמְאַחֶה אותי.
מה מבדיל געגוע מאֵבֶל? האם הוא נצחי? משתנה? איזה כוחות הוא מביא עמו? איך פועלים מתוך החוסר?
ב- Missing אני פועל במרחבים של געגוע, אובססיה ואי שקט, ומחפש נחמה.
ביצוע: תומר גיאת // מוסיקה: The Irrepressibles, יצחק קלפטר // עריכה מוסיקלית: גיא גיאת // תלבושת: ורוניקה שור // איור על הבד: שני בן חיים // תאורה: רותם אלרואי // טקסט מתוך: "אם הייתי יכולה", מילים ולחן- רותם גיאת, ינואר 2013
תודה לכל מי שליוו ותמכו בדרך: איל שגיא ביזאוי, רייצ'ל ארדוס, אור מרין, אורי לנקינסקי, משפחתי- מנשה, רונית, גיא ורותם גיאת.
הפרויקט התפתח במסגרת תכנית שהות אמן בבית המחול מנשה ובחסות מ.א. מנשה ועמותת רותם. כמו כן במסגרת תכנית רזידנסי לרקדנים.ות בחסות 'הפלטפורמה'- קהילת הרקדנים.ות העצמאים.ות בשיתוף מרכז 'כלים' לכוריאוגרפיה.
ברבי ושלושת הארנבים // חני סירקיס
צילום: אסקף אבהם
ברבי קיוט היא מלכה. שליטה. מוקפת בשלוש דמויות ארנב שמקרקרות סביבה ולרשותה. מופע שהוא ספק דראג ספק מחול. פינת חי סוריאליסטית, ציור חי שבו מיטשטשים הגבולות בין האנושי לעל אנושי. פנטזיה צבעונית וקווירית.
ביצוע: ברבי קיוט, אביגיל שפריר, מילה לוי ושי קוקוי // דרמטורגיה: בן גרין // תלבושות, איפור, תפאורה: חני סירקיס // תאורה: מתן פרמינגר // טכנאי נעליים: עמרי סירקיס // מוסיקה: horsegiirL
יצירת המשך למופע שעלה בבכורה במסגרת "בבל" - ערב רקדני בת שבע יוצרים.
ארוחה ערוכה // אילנה שרה קלייר בלסן
צילום: דן בן ארי
אישה חשופה ורעבה בשמלה שחורה
ונעלי עקב
פותחת שולחן, הולכת לאיבוד בתוך
הפנטזיה, ולמרות זאת מישירה מבט החוצה.
פרפורמנס פיזי לאישה ושולחן אוכל
שבו נמתחים הגבולות האסתטיים, הפיזיים, הריגשיים והאישיים.
המרחב הביתי יוצא לאור.
בין המנומס ליצרי, בין הבלתי נשלט
למתוכנן, ובין הרעיל לבריא.
"To be alive is to feel lost. All the rest is a pose, or lies we tell to ourselves" (Olivier de Sagazan)
מבצעת: אילנה שרה קלייר בלסן // עין חיצונית: ארתור אסטמן // מוסיקה: Proch HeinrichEdita Gruberova, // תאורה: מתן פרמינגר
תודות: תיאטרון קליפה , עידית הרמן ,חגית אלדמע, רוסלו שמריה, רפאל האוגוס, עפרי פרסטאי
תודה להוריי היקרים אלברט בלסן וג׳ואל בלסן