שבר 2018

שבר א'

גלעד ירושלמי

חֶבְלֵי פְּרֵידָה

רק כשהרחקתי את פני משדי אמי יכולתי לראות את פניה.

היא בשר ודם.

גם אני.

מאת ובביצוע: גלעד ירושלמי

משתתפת-יוצרת ואמא: רננה ירושלמי

תאורה: אמיר קסטרו

אורין יוחנן

מתכננת חופשה מעצמי. בודקת עלויות

לַיְלָה אֵחָד הִסְפִּיק
כְּדֵי לְשַׁוּוֹת לְתֵאַטְרוֹן מַרְאֶה דָּהוּי
וְגַם תְּחוּשָׁה,
מַעְטֶה דַּקִּיק שֶׁל חוֹל צְהַבְהָב כִּיסָּה עַל הַכֹּל.
הַפִיקוּס שבְּחָצֵר דִּיבְר אל הַסּוּפָה,
עוֹרְקָיו הִשְׁתַּבְּרוּ עַל גַּג הַפָּלגַּל.
בִּקַּשְׁתָּ שֶׁאֶזָּהֵר בְּדַּרְכְּךָ הַמִּסְתּוֹרִית
ופָּרַסְתִּי אֶת יְדְיַי
לְהִשְׁתָּרֵשׁ כְּמוֹ הַפִיקוּס מהַשָּׁמַיִם.
שָׁבוּעַ לְאָחַר מכן נִיקִּיתִי אֶת הָאָבָק בתֵאַטְרוֹן
וְכַמָּה שמֵרַקְתִּי לֹא מָצָאתִי
אֶת הַסוֹד לְהַצָּגָה טוֹבָה.
(קְלִיפָּה/ אורין יוחנן)

לזכרו של דימה טולפנוב

מאת ובהשתתפות: אורין יוחנן

משתתפת-יוצרת: עידית הרמן

סאונד: גל הוכברג

תאורה: אמיר קסטרו

בסיוע המחלקה לאמנויות, אגף התרבות, עיריית ת"א- יפו וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב

שניר נקר

לפתוח את הדלת

אמת גדולה ניצבת לנגד עינכם, בין אם תבחרו להתעלם או להתמודד עמה לא תוכלו לנוח באמת.
הידיעה שיש בכם משהו שונה, שאתם פועלים באופן אחר, מפציעה ברגע מסוים. רגע של הבנה ושל תהיות אינסופיות. רגע של התחפרות עמוק באדמה ועם זאת רגע אופורי המכיל סקרנות וכמיהה גדולה. רגע שלא תשכחו גם אם מאוד תרצו. רגע שהוא חלק ממכם, רגע שהוא אתם.

מאת ובביצוע: שניר נקר

עריכה מוזיקלית וניהול חזרות: מיכל בן בסט

תאורה: אמיר קסטרו

תודות: בית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים | יעל ונציה | שרון רשף | חזי ביצור

שירה אביתר וג'וזט וויגאן

Tapping Into Self

ג'וזט וויגאן היא רקדנית סטפס מ-LA מהמובילות והמפורסמות בעולם. בעוד שבעולם היא מעבירה סדנאות למאות אנשים ומופיעה במיטב הבמות, בארץ היא בעיקר מתפקדת כאמא, לאחר שהיגרה לישראל בעקבות האהבה.

בין נראות יתר לחוסר נראות, בין קול-רם לאילמות, בין העולמות, בין המצבים, בין המוכר והביתי לבין הזר והחדש.

מאת: שירה אביתר וג'וזט וויגאן

ביצוע: ג'וזט וויגאן

תאורה: אמיר קסטרו

קרדיטים: העבודה נוצרה במסגרת שהות- אמן במרכז הערבי-יהודי ביפו

בסיוע קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב (ע"ר)

שבר ב'

נועה שביט

לא ניתן

לפרום את השרירים, להיזכר.
ללכת בתפאורה של מה שהיה,
לעבור בלי להתנצל.
לחנוק מחדש את מה ששבר,
לעדן את הכאב.
ללטף את דקיקות הנימים,
את הרסיסים שמרכיבים את הכל,
להחיות אותם שוב.
הבדל דק בין חיים למוות.

מגייסת אהבה
כדי לעבור שוב דרך.
מגייסת אהבה
כדי להחליק בין הסדקים,
בין הקמטים שבעור.
מגייסת אהבה כדי להפסיק לחוות
שוב ושוב את הניתוק.

אהבה
מוות
חיים
תפר עדין ודק ורך.
מלטפת את הרווחים בעדינות
מלטפת ועוברת בשקט, כמו חתול.

מאת ובביצוע: נועה שביט

תאורה: יואב בראל

מוסיקה: Nick Cave & The Bad Seeds - We No Who U R

תודות: נאוה פלורנטין | תמר בורר | נמרוד פריד | נעה דר

אנאבל דביר

עבודת בשר: פסקול לחמישה גופים מוטחים

בשר מוטח; גרוב של הטחה; טראנס מהטחה.

דחף אנרגטי, אינסטרומנטלי-מוסיקלי, תחושתי-מוחשי, במפגש בין הגוף לרצפה.

המפגש הוא קול, תדר, רסיטל הטחות.

הסאונד של הבשר

הסאונד של הפירוק של הבשר

מְהוּמְהָם; הופך לשריר, לשיר

מארגן ומפרק

מכאיב ומהנה

מחייב ומשחרר

מיני, אינפנטילי,

משפיל ומענג.

מאת: אנאבל דביר

מבצעות-יוצרות: טליה שלום, דנה נעים-חפוטה, ליל גורן, שקד מוכיח, אנאבל דביר

תאורה: יואב בראל

תודות: תם בורקובסקי | ליאור אביצור | מעיין גור | שני תמרי מתן

מירב דגן

מחוֹרבנת - חלק א'

אם העולם הוא אשה,

ויש לה גוף

שיש בו רחם

ויש בו חורבן

ויש בו חיים

והם לא מפחדים זה מזה...

הגוף הוא השיעור והמפה

הכלא והגאולה

הבמה היא מרחב אימונים

ואני מתאמנת,

על חורבן,

זמני,

ידוע מראש

אך מפתיע כל פעם מחדש.

מאת ובביצוע: מירב דגן

תלבושת: תמר בן כנען

תאורה: אמיר קסטרו

תודות: זאביק ומיקי מרין - בית הספר לאמנויות הבוסתן | אופיר בן שמעון | שדרות-אדמה

וובה זק וד"ר רונן ברגר

קשורים

אנחנו מתחילים את חיינו קשורים, מחוברים בחבל הטבור. משם מתחיל המסע האינסופי לשני כיוונים הפוכים: לנפרדות ועצמאות; להיקשרות ושייכות. תנועה בלתי פוסקת בין הלבד לבין הביחד, בין הצורך בעצמאות וזהות אישית נפרדת, לבין התשוקה לקירבה ולחום של האחר.

במסע הפרדוקסלי הזה, כל כיוון הוא חיוני וכל כיוון הוא מסוכן: נפרדות היא גם בדידות; ביחד הוא גם תלות.

מאת ובביצוע: וובה זק וד"ר רונן ברגר

דרמטורגיה ותלבושות: רקפת לוי

מוסיקה: Grand River - Flies

תאורה: יואב בראל

שבר ג'

עמית זמיר

גם היום

מאתגר לאתגר, מתקרבת התנועה אל קצה היכולת עד לעונג הבא.

לא תנועה גדולה, מרשימה או וירטואוזית. תנועה קטנה ויומיומית. כזו המזכירה לנו שאנו חיים.

מותחת את גבולות היכולת, לא מתעכבת בכאב. רק נעה קדימה לאתגר הבא.

תמיד יש לאן לנוע.

מאת: עמית זמיר

משתתפת-יוצרת: מיכל הירש

עיצוב תלבושות וחלל: יעל תורג'מן

תאורה: אמיר קסטרו

תודות: בית הספר לאמנויות המחול בסמינר הקיבוצים

סמדר אימור

הפואטיקה של הלב השבור

"בואו נודה, הרי הבאג העיקרי בתוכנה הכמעט מושלמת הזו שלנו, הוא הלב, הרי הלב שלנו נשבר כל רגע... הלב שלנו נשבר מהתקווה ומאכזבה הלב שלנו נשבר מהיופי, מהחרדה, הלב שלנו נשבר מאכזריות ומחמלה, מזריחה ומשקיעה, מאהבה ומפרידה, הלב שלנו נשבר מהציפורים הנודדות ומפריחת השקדיות…"

שיח אינטימי עם אלוהים ועם הקהל - על פרידה, על מוות, על שאלות טריוויאליות בעניין משמעות החיים או אי משמעותם.

מאת ובביצוע: סמדר אימור

נגנית-יוצרת: ראלי מרגלית

תאורה: אמיר קסטרו

אור מרין

מין מלחמה

כולם אויבים, כולם אהובים, אוהבים אויבים, אויבים כאהובים, יורים מילים, מתנשקים פצצות.

מציגים את גופם כתערוכת כלי נשק ייחודית וחדשנית. גופות לומדים לעבוד יחד ולהתחבר למכונת ירייה אחת, גוף כאדמה כבושה, שטח אש, הוא כלי מלחמה, כלי אהבה, ככה סקס צריך להיות - לייק א סקס משין.

מאת: אור מרין

משתתפים-יוצרים: אלי כהן, אורי דיקר

דרמטורגיה: אורן נחום

ניהול חזרות: רוני בן חמו ומיכל בן-בסט

תלבושות: אור מרין

תאורה: יואב בראל

תודות: זאביק ומיקי מרין - בית הספר לאמנויות הבוסתן | מרכז RE—SEARCH

גבע זייברט

ביצים כחולות

רציתי שלה יהיו ביצים כחולות, בסוף הבנתי שזה צריך לקרות לשניים. ניסיתי להסביר לה שזה לא ילך, אז חלמתי שאני יכול. הייתי חייב. קראתי לה לתחום את הגדר, ולומר כשזה לא מתאים. הפעם אנחנו נהנים. מוכרחים. מנסים ליהנות. הצעתי לה לגוון, ואילו היא נותרה אישה. והאישה הפכה לשתיים. ואני? אני נשארתי לעמוד באותו המקום והייתי אחד. מפוחד.

מאת ובביצוע: גבע זייברט

משתתפות-יוצרות: רז מנטל ועופרי מנטל

ניהול חזרות: גיל הכהן

תלבושות: עמרי אלבו

תאורה: יואב בראל

מוסיקה: George Bruns - aurora's Return/Maleficent's Evil Spell, שרית חדד עם סבלימינאל והצל - הסוד, Frank Sinatra - Witchcraft, Natalia Oreriro - Cambio Dolor, שרית חדד - קח את הכל

תודות: אריאל אדירם, שירה אלקובי, רועי בדרשי, מאי גולן, מילנה גיצין-אדירם, גיל הכהן, דלית הרמתי, גל זוסמנוביץ', בר זייברט, גיל זייברט, כליל זייברט, שירית זייברט, אופיר ינאי, דנה כספי-לביא, גיא לוי, שני ליכט, נעמה מנור, טל סגל, גל פישר, נעה שדור, קרן שנור, שחר שרית שרשוב, מתנ"ס גדרה, המסלול להכשרת רקדנים, המרכז הקהילתי דב-הוז

שבר ד'

דוריס אוליך

Every Body Electric

בכורה עולמית לגרסה למופע

בעקבות יצירתה הקודמת Ravemachine, ממשיכה דוריס אוליך לעבוד עם אנשים בעלי מוגבלויות פיזיות ולעסוק ברעיון של "Energetic Icons" (סמלים אנרגטיים), ככלי ליצירת צורות אנרגיה אישיות וקולקטיביות.

לכל גוף יש דרכים ספציפיות לבטא את הדינמיקה שלו. התנועות עצמן מאפשרות לגוף להיטען, והופכות למעין דלק אנדוגני. Every Body Electric חוקר פוטנציאל של ריקוד, ומתעמק בארכיאולוגיה של אנרגיה. אילו אפשרויות נפתחות כאשר כיסאות גלגלים, תותבות או קביים מובאים לבמה כהארכה של הגוף?

מקצבים אישיים, דינמיקה ומאפייני גוף מובילים לסגנונות ריקוד ייחודיים. כוח עצמתי, אבל גם רך ופיוטי של כל גוף נשען על תפיסת המבצעים את גופם וכיצד גופים נתפסים על ידי הצופה.

המופע הובא בסיוע המכון האוסטרי

מאת: דוריס אוליך

דרמטורגיה: אליזבת שצאק

משתתפים: אדיל אמבדי, תומאס ריכטר, ורה רוזנרנוגל

עיצוב תאורה: ג'ראלד פאפנברגר

סאונד: בוריס קופיינינג

הפקה: קריסטינה דבדצינג

עוזרת הפקה: אנמריה ווליצקי

פידבק: יושי מרוקה, תרזה ראוטר

צילום: אלזה אוקצאק

הופק בשיתוף Tanzquartier Wien, Schauspiel Leipzig & insert (Theaterverein),

שיתוף פעולה: Tanzquartier Wien, Schauspiel Leipzig & insert (Theaterverein),

insert (Theaterverein) is subsidised by the cultural department of Vienna

Every Body Electric

Following her duet Ravemachine, Doris Uhlich is now continuing to work with people with physical disabilities on her concept of “Energetic Icons”, creating individual and collective `energy dance forms´ in this company piece. Every body has specific ways of articulating its dynamics and fleshly pleasure. Movements themselves allow the body to become charged, they become a kind of endogenous fuel. Every Body Electric is a simple, but radical invitation to explore potentials through dance, to make them visible, and to delve deep into an archaeology of energy. What other possibilities open up when machines – for example wheelchairs, prostheses, crutches – are regarded and staged as extensions to the body? Personal rhythms, dynamics, beats and bodily characteristics lead to unique dance styles. The explosive power, but also the gentle or forceful poetry of Every Body Electric ultimately rests in how the performers perceive their bodies and how they are perceived.

´The various performers work towards opening up their physical potentials. In this process I discover more and more that even a very small movement can be vehement. Normative ideas and concepts of energy and power are destabilised, shaken.´ Doris Uhlich

Choreography: Doris Uhlich

Dramaturgy: Elisabeth Schack

With: Erwin Aljukic, Yanel Barbeito, Adil Embaby, Sandra Mader, Karin Ofenbeck, Thomas Richter,

Vera Rosner, Danijel Sesar, Katharina Zabransky

Light: Gerald Pappenberger

Sound: Boris Kopeinig

Production: Christine Sbaschnigg

Production assistant: Annamaria Waliczky

Feedback: Yoshie Maruoka & Theresa Rauter

Co-produced: Tanzquartier Wien, Schauspiel Leipzig & insert (Theaterverein)

insert (Theaterverein) is subsidised by the cultural department of Vienna

Premiere: 25/01/2018 Opening Tanzquartier Wien

שברי גלריה:

27-30.6.2018 לאורך כל ימי הפסטיבל

אהרונה ישראל

אל תכנסי לים לפני שאת נכנסת לפרופורציה

תראי זה ממש פשוט. עכשיו את יכולה לחזור אליו.

בגימור מט קטיפתי מלטף או בגימור קורן ומבריק

מזמינה אותך להיכנס, כך שתוכלי ליהנות

היכנסי. תראי. לחצי לקבלת דוגמית מתנה! אל תישארי בחוץ!

לרגעים מושלמים, חייגי עכשיו לפרופורציה.

מיצג כוריאוגרפי לגוף נשי ומבט.

במרחב שבין גוף הפרפורמרית למבט הצופה מתקיימת פעולה מרובדת של מחיקה, טשטוש,

פירור, בקיעה, קרע, כיסוי, חשיפה ועיבוד מחדש של עולם דימויים מוכר-זר ביחס לגוף הנשי.

תלבושת: מלני לומברד

תודות: ביה״ס 'Re-Search' | סדנאות הבמה | דנה הירש לייזר

אסקף

דיאגנוזת השבר

עצמות ונפשות נפגשות
נשברות, מצולמות, מתוקנות.
לשבור, לצלם, לתקן
לשבור, לראות, להרגיש.
אור חודר את הפנים
חושף את הבלתי נראה
ויוצר שלם של שברירים.

למשך ימי הפסטיבל יוקם הסטודיו לצילום של הצלם אסקף, שמזמין את הקהל לחוויה צילומית שבין האדם, הפָּנִים והפְּנִים שלו דרך צילומי רנטגן. מתוך פעולת הצילום והשימוש בטכניקת החשיפה הכפולה נוצר חיבור חד-פעמי בין רפואי ואמנותי, פנים וחוץ, דומם ונע, אנשים ועצמים. התוצאה מצטברת לגוף-יצירה של גופים-יצירתיים שיוצגו על גב הסטודיו הזמני.

גרגורי זילבר

Speakless

"עתה ידעתי מה היה אותו זר, יכולתי להרגיש אותו בקרבי, כל רגע אילו רציתי; אך להעלות בדמיוני את דמותו, לראותה לנגד עיני, זאת לא יכולתי וגם לא אוכל לעולם. דומה הוא לנגטיב, לדמות חלולה בלתי נראית, שאת קוויה לא אוכל לתפוס לעולם, ושאם ברצוני להטביע אותה ואת הבעתה בתוככי ה'אני' שלי, עלי להיכנס לתוכה." גוסטב מיירינק/הגולם

גרגורי זילבר ושחף פרידליילו

Coffee Break

העבודה מציגה הכנת קפה בכוס זכוכית שנופחה בעבודת יד על רקע סביבת עבודה בכור לניפוח זכוכית. נקודת המוצא לעבודה בזכוכית עצמה: תכונות החומר והמניפולציות שניתן להפעיל עליה. הפעולה הפשוטה של הכנת קפה 'בוץ' במהלך יום עבודה נטענת במתח וסדר הפעולות הצפוי משתבש.

יואב בראל

מכונת המראות

תיבה מפוצצת באור, עשן וקול ממתינה בכניסה לתיאטרון ומזמינה את הקהל לפסוע לתוך צבע וצליל, לחוות RUSH של אנרגיה גבוהה, לאתחל את החושים ולשטוף את הנימים הקטנים שבעיניים ובאוזניים.
עוברים צד. פוסעים אל תוך אור. אל עולם חדש. אל חלום מוחשי, חופשי, אישי, רגשי, רב-חושי, רעשי וגעשי.
ואז יוצאים. מתעוררים בחזרה לעולם שבחוץ. ומבחוץ הכל נראה אחרת. וכבר לא לגמרי ברור האם אנחנו אלה שחלמנו, או שאולי בכלל היינו בחלום של מישהו אחר?

מוסיקה: Chanach via Circuito - Jose Larralde - Quimey Neuquen

ליאור זלמנסון

Shame On You

בשנים האחרונות אנו נחשפים לחזרתו של עונש שהיה נפוץ בימי הביניים, הביוש החברתי בכיכר העיר, שהיה נהוג כשאדם עובר על אמות המידה המוסריות של התקופה. כיום, כיכר העיר הפיזית כבר מזמן התחלפה בכיכר הווירטואלית של הרשתות החברתיות, שם בכל מספר ימים מישהו אחר מהווה את המטרה היומית, עד לפוסט הבא...

Shame on You בוחנת איך זה מרגיש להיות במרכז התקפת רשת חברתית שכזו וכמה קרוב זה מביא את האדם אל נקודת השבר.

תודות: זיזו אבו אל הווא

רועי מעין

Sprinkled Borders

טריטוריות שנויות במחלוקת ואזורי סכסוך קיימים משחר ההיסטוריה. קבוצות אדם נלחמו ועדיין נלחמים על שטחי אדמה/שטחים ימיים. ממדינות שלמות ועד איים קטנטנים ולא מיושבים.

Sprinkled Borders מציג עשרות לוחות חרס קטנים, המייצגים טריטוריות שכאלה. לוחות החרס מחולקים לחלקים על פי קווי גבול שנויים במחלוקת, ומתחברים באופן חד פעמי בגבולות של זהב.

האיחוי בין חלקי החרס על ידי תערובת מוזהבת-מתכתית, נשענת על טכניקה יפנית מסורתית בשם קינצוגי (Kintsugi) ומציגה אפשרות של איחוד/הפרדה-ריפוי/שריטה.

וידאו: יערה ניראל

שני בן חיים

בתים על חוטים

בתים מורמים מן הקרקע אל מסלול רעוע, בזמן קצוב.

לפעמים זה רק עניין של זמן.

בכל רגע הכל יכול ליפול, להתנפץ.

הבית שלנו, של אף אחד. לפעמים אנחנו הורסים במו ידינו ,

לפעמים רק עומדים מהצד, מביטים בחורבן שלנו, של האחר.

קשורים. מהדקים. מרפים.

החבלים בידינו.

תודות: גיא ממרן | סיגלית מנשרוב | נעמי בן חיים

במת סטודנטים

מפגש בין יוצרים צעירים מבתי הספר המובילים להכשרת יוצרים בתחום המחול, כל אחד עם המטען שקיבל מתהליך הכשרתו במקום ממנו הגיע. הזדמנות חד-פעמית עבור הסטודנטים להכיר מקרוב את עמיתיהם החדשים דרך סדנאות משותפות ומופע משותף, והזדמנות חד-פעמית עבור הצופים להכיר מקרוב את הכוחות החדשים בשדה המחול.

עיצוב תאורה: אמיר קסטרו

משתתפים:

שי רפפורט - בית הספר לאומנויות המחול בסמינר הקיבוצים

דורין עמיצור - האקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים

עלמה קרבט שמש - המסלול להכשרת רקדנים תל אביב-יפו במרכז הקהילתי דב הוז

עינת טובול - הסדנה למחול עכשווי חיפה

דן בורשטיין - סדנת המחול מטה אשר

ירדן קריסטל ויימן - RE-SEARCH תכנית להכשרת רקדנים יוצרים

חגית שורש - דיוקן האמן היוצר במרכז לתיאטרון של עכו

תודות: אורין יוחנן | עמית זמיר | מיכל הירש

הדפס

לוח מופעיםדלג על לוח מופעים

רכיבי נגישות

בחר גודל פונט

בחר קונטרסט

אתה נמצא כאן

שבר 2018

ארכיון

תיאטרון תמונע