עומד שם איש

עומד שם איש
רועי אלטר

עומד שם איש. לא זז. לא מדבר. פשוט עומד.
זו ההתרחשות המחוללת בסיפור הקצר "אביב התיל של פרנץ מולר – הסיבות ותחילתה של המהפכה הגדולה המפוארת בעיר החופשית רבון", מאת אמן הדאדא הגרמני קורט שוויטרס (Kurt Schwitters). עובדה, עומד שם איש. אנשים עוברים ליד האיש. אנשים נעצרים בפליאה ליד האיש. נוצרת קבוצה של אנשים סביב לאיש. סקרנים, פוליטיקאים, פקידים, עסקנים – כולם נעצרים ומתקבצים בציפייה להסבר או להמשך. וכך קורה שהמהפכה הגדולה המפוארת פורצת לבסוף לא בגלל מעשיו של "הטרוריסט, מעליב המלוכה והעם" פרנץ מולר, אלא דווקא בגלל ההיסטריה חסרת הבסיס, תיאבונו המציצני האלים של ההמון, ואי הסובלנות החולנית של נציגיו לבלתי-רציונלי וחסר ההסבר.
התערוכה "עומד שם איש" היא ציר נוסף בדיאלוג מתמשך של האמן רועי אלטר עם סיפורו של שוויטרס, דיאלוג שנע על ציר שנע מגרמניה לישראל ועל ציר שמקביל שנע בין תיאטרון-אובייקט-פעולה-דימוי. הפסלים והדימויים המוצגים בתערוכה הם המשך ישיר לעיבודים פרפורמטיביים וטקסטואליים של הסיפור הקצר, שבין היתר מוצג גם כהצגה בתיאטרון. הדיאלוג מתקיים לא רק סביב הסיפור הקצר המסויים אלא גם דרך גישתו הרב תחומית הרדיקלית של שוויטרס, מהאמנים הבולטים במאה ה-20, גישה שבבסיסה קולאז' ואסמבלאז' לצד בביטול ההפרדה בין האמנות לחיים ושימוש בחומרים לא שגרתיים באמנות.
סיפורו של מולר מהווה נקודת מוצא עבור אלטר, והעיר החופשית רבון היא אך משל לנוף האנושי של גרמניה בשנות ה-20 של המאה ה-20, הדומה דמיון מוזר ומבהיל לישראל בשנות ה-20 של המאה ה-21: אזרחים מרוששים, אספסוף בלתי סובלני ורודף סנסציות, אצולה אריסטוקרטית ישנה שנאבקת להמשיך לשמר את כוחה, פוליטיקאי פופוליסטי המסית את ההמון ומנסה להרוויח הון פוליטי באמצעות סימון אויב משותף, משטרה לא יעילה ואף מגוחכת, והיסטריה הישרדותית תמידית שמרחפת מעל כל אלה. אך הנוף הזה כולל גם את האחר - האמן, הנונקונפורמיסט, האנרכיסט, שעצם קיומו נתפס ע"י החברה הנורמטיבית כאיום על שלמות הסדר החברתי, ועל מה ש"ראוי ומקובל" במסגרתו.

ברוכות הבאות וברוכים הבאים לעיר החופשית רבון. עדיין חופשית. עדיין.


אוצר: ד"ר ארז מעין שלו