טיול אחרי צבא

טיול אחרי צבא | אופיר סופר

כל הציורים ב"טיול אחרי צבא" צויירו במהלך 80 ימי המילואים שהתחילו ב-8.10.23, יום למחרת ה"שבת השחורה", והסתיימו עמוק לתוך 2024.

בתוך התופת הגדולה, אופיר התגייס לגדוד פיקוד העורף במערך הלוגיסטיקה, ועבר מבסיס לבסיס בין ישובי עוטף עזה. שם, באפסנאות, בין אזעקות מחשש חדירת מחבלים להדי פיצוצים, בין המדים לציוד הרס"פ, בין מנות הקרב לציוד המשרדי, בין הנשקיה לרכב, אופיר חיפש מוצא מהמציאות, ומצא שם את הציור של המציאות.

דווקא בגלל הקרבה למלחמה, המבט של אופיר נמשך אל היומיומי: בסמוך ללוע הגיהנום הוא מוצא נחמה בפשטות של היומיום. אופיר מסיט פנים ממראות הזוועה, ומצייר כמעט רק את מה שמולו, לצד המלחמה: קיטבג, שוקו בשקית, כפתור, משאית, נעליים, נשקים לא פעילים, במבה, לצד אנשים שהיו סביבו ודמויות שקשה להימנע מהן, כמו רגע שחרור חטופים או רחל מאופקים. המציאות לצד המציאות, שבשולי המציאות. היומיום של הימים הנוראים ההם, האלה.

הציורים הראשונים צויירו על חומרים שהיו בסביבה (קרטונים, ניירות משרדיים) ובאמצעות צבעים שהיו בסביבה (עטים, מרקרים, טושים זוהרים). אבל ככל שהימים נוקפים ומגיעות התרומות מהעורף, לצד מנות האוכל החם ששונעו מהמסעדות בתל אביב, מגיעים גם בלוק רישום ועפרונות וצבעים איכותיים, ואפילו צבעי שמן וקנבסים, והציור משתכלל גם ברמה הטכנית וגם במידת המחוייבות למעשה הציור. הציור הפך לבריחה יומיומית, לשגרה, לצד שגרת המלחמה.

הציור ההיפר-ריאליסטי של סופר מזכיר ציורי טבע דומם, אבל בשונה מהציירים הקלאסיים, הסטודיו של אופיר הוא ציור תיעודי, המתקיים בשטח. כמו צלמי המלחמה, הוא נמצא שם, עם מחברת וצבעים. פעולת הציור מתרחשת בכל מקום בו היה בבסיס: באפסנאות, בעמדת שמירה בש"ג, על הדרך, בכניסה לבסיס, .

הפינה שסופר צייר בה באפסנאות הפכה למוקד עלייה לרגל לחיילות וחיילים אחרים שביקשו גם הם להנציח משהו מהרגעים האלה, שהיה ברור לכולם שהם עתידים להיחרט בדפי ההיסטוריה. חיילים ביקשו פורטרטים, תמונות של מכרים, של נעדרים, של היומיום שלהם. החיילות והחיילים ניצלו את רגעי ההפסקה שלהם, את הפסקות הסיגריה שלהם, כדי להצטרף להנצחה של הרגעים האלה. כל חפץ והסיפור מאחוריו, כל ציור והרגע שהוא היה בזמן. יומן מסע של רגעים קטנים בזמנים בלתי אפשריים.

אוצר: ד"ר ארז מעין שלו