PastProgressive

יצירה דוקומנטרית על שני אנשים

"8/1 אייל ואני נפגשנו אחרי הצהריים והלכנו בגשם ליד הים. אחר-כך ישבנו בטרמינל והיה נורא כיף. דיברנו ודיברנו. ב 18:30 הלכנו אליו, שתינו קפה ואני הלכתי לנוח. ב 20:00 אייל העיר אותי וראינו בטלוויזיה אלף ואכלנו מרק פטריות ואז התחלנו להתנשק ולהתחבק."

בפעם הראשונה שראיתי את אייל הייתי בת 17. הוא היה נורא יפה והתאהבתי בו מיד. היינו יחד תקופה לא ארוכה.

את מערכת היחסים המורכבת בינינו תיעדתי לפרטי פרטים ביומן משרדי של חברת מוטורולה.

35 שנים אחרי החלטתי להזמין אותו לחזור איתי אל הקשר בינינו (אל הרגעים הנעימים וגם אל אלה שהרבה פחות), לחשוף בפניו את היומן אבל גם לתעד את המפגש המחודש בינינו ואת ההתחושות שהוא מעלה ביומן משרדי עכשווי. הוא הסכים.

על הבמה מתקיים שיתוף פעולה, לכאורה בלתי אפשרי, בין הווה לעבר באופן שמעלה את הזיכרונות אל פני השטח, ממשיך ומשנה אותם בעת ובעונה אחת ותוך כדי כך מעלה שאלות הנוגעות בפערים הקיימים בין זיכרונות משותפים של שני אנשים, במידה בה העבר המשותף ממשיך ללוות כל אחד מאיתנו ולהיות נוכח בחיינו כיום, בהשפעת הזמן החולף על אובייקטיביות של זיכרון, במפגש עם עצמנו, עם אנשים שלקחו חלק בעיצוב הזהות שלנו ועם החיים בכלל.

*אזהרת טריגר: ההצגה כוללת אזכור לניסיון התאבדות 

מאת: מיכל דביר // ליווי אומנותי: נאוה צוקרמן, ארז מעין-שלו, איתי דורון // עיצוב תאורה: יאיר סגל // עיצוב סאונד: אייל שכטר // מוסיקה: REM, Ryan Lutton // שחקנים-יוצרים: אייל שכטר, מיכל דביר