אינטימדאנס תגובה א'

יגאל צור

Solo an Attempt

 

עבור היוצר הבמה היא חרב פיפיות: נותנת מקום לביטוי עצמי והגשמה, אך משעבדת למערכת יחסים של מוסכמות עם הצופה. על היוצר או המבצע להעמיד עצמו במבחן הקהל: לעבד את הרגשי, הרעיוני, היצרי, לכדי ביטוי פיזי קומוניקטיבי בר ייצוג, שכחלק ממערך החוקים הידוע מראש יעמוד במבחן פומבי ויתחרה על קבלת גושפנקה ציבורית.
מי מנסח את החוזה הלא כתוב בין האמן לבין הצופה? מה השלכותיו על כל אחד מהצדדים? ומה קורה כאשר מערימים קושי על היוצר אך זה מתעקש למלא אחר החוזה?

 

מאת ובביצוע: יגאל צור

מוסיקה: רועי ריק ויגאל צור

תאורה: יואב בראל

תודות:Dansgroep Amsterdam , סדנאות הבמה, Sasha Waltz & Guests, מרכז קהילתי בית צ׳רנר, מירה רובינשטיין, יובל לב, יעל ציבולסקי, רועי ריק, נטלי צוקרמן, רן בכור, אייל תגר

 

 

אורי לנקינסקי

דיוקן #2

 

To everything turn turn turn there is a season turn turn turn.

ב-1977 העלתה רות אשל ערב יחיד אוונגרדי חסר תקדים, בשנים שכל הפעילות המקצועית התנהלה בלהקות הממוסדות. לא היה, מה שאנו קוראים כיום יוצרים עצמאיים, או מחול שוליים. בארכיון שהיא מנהלת בקפידה רבה נמצא מכתב מלאה פורת, יו"ר המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות במשרד החינוך והתרבות, המנוסח בזו הלשון: "הוועדה סבורה שעלייך למצות אפשרויותייך בשלב זה במסגרת במה 2 של בת שבע, ולא להופיע בערב סולו נפרד" אולגה גולני, מכף רגל ועד ראש - סיפורה המדהים של רות אשל, 2009

 

מאת ובביצוע: אורי לנקינסקי

בעקבות "דיוקן של דמגוג" מאת רחל כפרי

בתפקיד אורח: רות אשל

עיצוב: אורי טופז

מוסיקה: יוסי מר חיים

תאורה: יואב בראל

תודות: "מחול פורש כנפיים: יצירה ישראלית לבמה 1920-2000", רות אשל, הוצאת יומני מחול, 2016

 

 

דניאל שופרא

הוראות ליצירת סולו

 

חמישה סולואים שונים הנשמעים להוראות זהות נפגשים בבמה אחת. בטווח שבין התנגדות לציות, כל אחד מהסולואים מגלם תגובה ומשקף בחירה עצמית.  
על-ידי אמצעי מבע המתבססים על גוף ותנועה, נבחן כיצד מתקבלות עמדות שונות במרחב בימתי משותף, ומה קורה לריבוי הקולות בתום ההוראות.

 

מאת: דניאל שופרא
משתתפות ויוצרות הסולואים: שרון אטינסון, מעין חרש, משי אולינקי, אור אשכנזי ודניאל שופרא
פיתוח קונספט וייעוץ אמנותי: שרון אטינסון

מוזיקה: Joy Division - Disorder

תאורה: עומר שיזף

תודות: בית הספר 'סטודיו' אנקורי, דניאל פייקס, עדי חולב

 

 

 

בגלריה, לאורך כל הפסטיבל:

 

הגר מיטלפונקט

כיכר העיר

 

בסדרת גיחות מקדימות, תצא הגר מיטלפונקט לרחבי הארץ לאסוף מרכיבים בסיסיים להכנת לחם: מים, חיטה, מלח וסוכר, ממקורות שונים כגון מים ממעין אברהם בחברון, מי בריכה מבית-ראש-הממשלה, חיטה משדות תרקומיא, שעורה מיצהר, מים מהכינרת, קמח מפריזר של ניצול שואה, מלח ממפעלי ים המלח...וכו'.
אחר תכניס אותם יחד לתוך בצק ותניח להם לדבר זה עם זה.
בבצק לא פועלים חוקים אנושיים, גם לא מוסר או היגיון לאומי/צבאי/חברתי מוכר.
לא יהיו בו מנצחים או מפסידים, רק מציאות פשוטה משוחררת ותוססת.
צפויים שיתופי פעולה מפתיעים, אמיתות שהופכות לעיסה, חברויות שהורסות הכל, ריבוי מגדרים כימיים והמון תגובות בג'יבריש בריא מן הטבע.

 

 

גיים ג'אם

 Game-Jam

 

10 אמניות ואמנים דיגיטליים מרחבי העולם במרתון לאורך כל ימי הפסטיבל, יוצרים ביחד על הבמה בזמן אמת, משחק מחשב שמתהווה ומתרחב לעיני הקהל. סגנון העבודה הוא במסורת הג'אם: יצירה מתוך אילתור משותף שבו כל משתתף מזין ומשפיע על עבודתם של האחרים, והמשחק מתפתח באופן אורגני מתוך רב-שיח בין הצוות כולו. תהליך העבודה חשוף על הבמה, ובכל 20 דקות יוצאת גרסה חדשה ומורחבת. הקהל מוזמן לצפות, לשחק ולהשפיע. שיתוף פעולה עם פסטיבל 'פרינט סקרין' לתרבות דיגיטלית.

 

יוזם-אוצר: שליו מורן

משתתפים: בן מאיירס, שוקיה קימאני, אסטריד מיה רפסטרופ, בריאן שרנק, סתיו גולדשטיין, נינה לימרב, תומר בלושינסקי, דרור ברן, שלו מורן

 

 

ליאת סגל

הדגים של מחר

 

"הדגים של מחר" היא מכונה המדפיסה דימויים מתוך "העיתון של היום" על גבי משטח מיוחד הרגיש לאור אולטרא-סגול. הדימויים המוטבעים מתפוגגים ונעלמים סמוך לזמן הדפסתם, ללא עדות. פעולת המכונה האיטית, מקשה על המתבונן לזכור את הדימוי לפרטיו ולהכיל את התמונה השלמה. הדימוי אינו נצחי עוד, אלא בר-חלוף, בדיוק כמו המציאות אותה מתיימר לייצג. במקביל, מציעה המכונה רגע של כמיהה נוסטלגית ואף רומנטית לאמון התמים במדיה, כמתווכת נאמנה של המציאות.

 

 

רועי אפרת

אלוהים

 

אלוהים: כאן, ממרום רוממותי, אני נוכח
            בכפיות-טובתם של כל היצירים.
            הם אימצו את שבעת החטאים:

            גאווה, חַמה, חמדנות וזימה,

            נחשבות כעת וגורפות שבחים.

            כאן למעלה נותרו רק מלאכים.

            כל-אדם מבקש יצריו לממש;

            מכור לאשליה, כלל לא חושש,

            וככל שאני מתעלם וסולח,

            מחציף כל-אדם וגבולות מותח.

 

מיצב וידאו. קריאה עכשווית במונולוג הפתיחה של אלוהים מתוך מחזה המוסר הימי-ביניימי "כלאדם". מונטאז' של ציורי אסונות וכנסיות בצבעי מים באנימציה ותנועה, על קרשי-מדורה.

 

קריינות: קטרין וובסטר

מוסיקה: אדם קלדרון

 

הבמה

 

in
 
in
עבור לתוכן העמוד