אינטימדאנס תגובה ב'

רז גלוזמן וענת אסודי

 DU PO LA

וּבְרֶגַע אֶחָד נִגְלְתָה הִיא לְפָנַי, כְּמוֹת שֶׁהִיא – פְּשׁוּטַת אֵיבָרִים
וְשַׁבְרִירִית, לְמוּדַת זְמַן וּכְאֵב. כְּאִבְחַת סַכִּין מְנֻסָּה, חוֹשֶֹפֶת אֶת כּׁל
אֲשֶׁר הִמְתִּין - סַבְלָנִי וְיוֹדֵעַ - תַּחַת אַלְפֵי כְּסֻיּוֹתֶיהָ. בְּקוֹל דְּמָמָה דַקָּה.
נֶפֶשׁ הָאָדָם הִיא, עֲרִירִית וְנֻקְשָׁה, עֲדִינָה וּפְתוּחָה; פְּקוּחָה.

רשומות רפואיות של אדם ומדינה - זה לצד זו - על ניצחונות, כישלונות ומוגלה.
בניסיון מתמשך למצוא דרכי ייצוג של מאניה-דיפרסיה פרטית וקולקטיבית, האישי והלאומי נשזרים ונעלמים זה בתוך זה במחול סיזיפי ואינסופי של תודעה.

מאת: רז גלוזמן וענת אסודי
ביצוע: רז גלוזמן
דרמטורגיה: ענת אסודי
וידאו וסאונד: מוחמד דיבו

תאורה: יואב בראל
ניהול חזרות: רעות שייבה

תודות: ד''ר מיכל פיק חמו, ד''ר עמרי הרצוג, עופר נסון, אוהד חדד וקבוצת ק.ט.מ.ו.ן

לי מאיר

כישלונות 3, 6 ו-12 מתוך הסדרה "14 כישלונות פונקציונליים" (fourteen functional failures)

בחברה שהיא אובססיבית לגבי ארגון ושליטה בזמן החולף, אנו נמצאים/ות בלופ תמידי של תכנון פעולות והוצאתן לפועל, רק כדי להתחיל לתכנן מחדש. כישלון מופיע כאשר יש פער או התנגשות בין תכנון הפעולה והפעולה עצמה (״מה שקורה בפועל״).
בסדרת סולואים זו, אני מתרגלת פעולות הנוגעות לקשר שבין זמן וכישלון, באמצעות חזרות אינטנסיביות על טקסט, תנועה וסאונד. הסדרה בנויה מארבעה עשר כישלונות, כל כישלון הוא מופע, אבל גם ״יחידת לימוד״ לקראת הכישלון הבא.
כישלונות אחרים בסדרה הוצגו בוינה, ברלין, ובוקרשט.

מאת ובביצוע: לי מאיר

תאורה: יואב בראל
הסדרה קיבלה מענק תמיכה מהארגון Life long Burning

תודות: אנדריי לבסקי, רוני כץ, גרטשן בלגן, HZT Berlin, ada studio Berlin

שניר נקר

 TeaTime

מה קורה כשהגוף והדעת בוגדים, אבל הנשמה רוצה להמשיך כרגיל? איך נלחמים בחזרה במציאות, איך מאלצים אותה לא להתכחש לקיומך, לא לשכוח אותך מאחור, לא להפקיר אותך? מלחמה נצחית בחיפוש אחר שקט ושלווה.
רובנו מדחיקים את המחשבה על השלב האחרון של חיינו, הזִקנה. אולי כי אין ביכולתנו לשלוט בתהליך ההזדקנות, אולי כי אנחנו מפחדים ממנו, או כי יש עוד כל כך הרבה לדאוג לו לפני כן, אבל הדבר היחידי שוודאי הוא שהזִקנה לא תחלוף על פנינו.

מאת: שניר נקר

משתתף: צביקה פישזון

מוזיקה: גל הוכברג

תאורה: יואב בראל

תודות: יגאל קידר, חזי ביצור, עמית מרציאנו, מכללת סמינר הקיבוצים, בית ספר למחול לילי כהן

היצירה מוקדשת לסבתי אלה באב"ד

ענת ועדיה

אם אין אני

המציאות של היום גדושה וסוחפת. אינסוף מידע זמין, רשתות חברתיות, הודעות טקסט באמצע שיחת נפש, והכל בקצב שהולך ומתגבר ולא מאט לרגע.
קצב החיים לא מאפשר לנו להאזין לשינויים שחלים בתוכנו ברובד עמוק יותר ולחוש את המקומות אליהם הם מחלחלים.
"אם אין אני" מציע מרחב להאזנה והתבוננות מחודשים, מעבר לרעשי המציאות. מרחב שוטטות בשדה בו הזמן והשקט נוכחים. להאט רגע את הקצב ולתת לחלקים נשכחים בגוף ובתודעה להתקיים.

מאת: ענת ועדיה
בהשתתפות: איתי יטוב, יובל גולדשטיין, אייל ברומברג וענת ועדיה
ליווי אמנותי ו-ARTraining: איתי גנות

תאורה: עומר שיזף

תודות: הקבוצה ואמיר אהובי

בגלריה, לאורך כל הפסטיבל:

הגר מיטלפונקט

כיכר העיר

בסדרת גיחות מקדימות, תצא הגר מיטלפונקט לרחבי הארץ לאסוף מרכיבים בסיסיים להכנת לחם: מים, חיטה, מלח וסוכר, ממקורות שונים כגון מים ממעין אברהם בחברון, מי בריכה מבית-ראש-הממשלה, חיטה משדות תרקומיא, שעורה מיצהר, מים מהכינרת, קמח מפריזר של ניצול שואה, מלח ממפעלי ים המלח...וכו'.
אחר תכניס אותם יחד לתוך בצק ותניח להם לדבר זה עם זה.
בבצק לא פועלים חוקים אנושיים, גם לא מוסר או היגיון לאומי/צבאי/חברתי מוכר.
לא יהיו בו מנצחים או מפסידים, רק מציאות פשוטה משוחררת ותוססת.
צפויים שיתופי פעולה מפתיעים, אמיתות שהופכות לעיסה, חברויות שהורסות הכל, ריבוי מגדרים כימיים והמון תגובות בג'יבריש בריא מן הטבע.

גיים ג'אם

 Game-Jam

10 אמניות ואמנים דיגיטליים מרחבי העולם במרתון לאורך כל ימי הפסטיבל, יוצרים ביחד על הבמה בזמן אמת, משחק מחשב שמתהווה ומתרחב לעיני הקהל. סגנון העבודה הוא במסורת הג'אם: יצירה מתוך אילתור משותף שבו כל משתתף מזין ומשפיע על עבודתם של האחרים, והמשחק מתפתח באופן אורגני מתוך רב-שיח בין הצוות כולו. תהליך העבודה חשוף על הבמה, ובכל 20 דקות יוצאת גרסה חדשה ומורחבת. הקהל מוזמן לצפות, לשחק ולהשפיע. שיתוף פעולה עם פסטיבל 'פרינט סקרין' לתרבות דיגיטלית.

יוזם-אוצר: שליו מורן

משתתפים: בן מאיירס, שוקיה קימאני, אסטריד מיה רפסטרופ, בריאן שרנק, סתיו גולדשטיין, נינה לימרב, תומר בלושינסקי, דרור ברן, שלו מורן

ליאת סגל

הדגים של מחר

"הדגים של מחר" היא מכונה המדפיסה דימויים מתוך "העיתון של היום" על גבי משטח מיוחד הרגיש לאור אולטרא-סגול. הדימויים המוטבעים מתפוגגים ונעלמים סמוך לזמן הדפסתם, ללא עדות. פעולת המכונה האיטית, מקשה על המתבונן לזכור את הדימוי לפרטיו ולהכיל את התמונה השלמה. הדימוי אינו נצחי עוד, אלא בר-חלוף, בדיוק כמו המציאות אותה מתיימר לייצג. במקביל, מציעה המכונה רגע של כמיהה נוסטלגית ואף רומנטית לאמון התמים במדיה, כמתווכת נאמנה של המציאות.

רועי אפרת

אלוהים

אלוהים: כאן, ממרום רוממותי, אני נוכח
            בכפיות-טובתם של כל היצירים.
            הם אימצו את שבעת החטאים:

            גאווה, חַמה, חמדנות וזימה,

            נחשבות כעת וגורפות שבחים.

            כאן למעלה נותרו רק מלאכים.

            כל-אדם מבקש יצריו לממש;

            מכור לאשליה, כלל לא חושש,

            וככל שאני מתעלם וסולח,

            מחציף כל-אדם וגבולות מותח.

מיצב וידאו. קריאה עכשווית במונולוג הפתיחה של אלוהים מתוך מחזה המוסר הימי-ביניימי "כלאדם". מונטאז' של ציורי אסונות וכנסיות בצבעי מים באנימציה ותנועה, על קרשי-מדורה.

קריינות: קטרין וובסטר

מוסיקה: אדם קלדרון